Musar על שמות 6:2

ונפרש תחילה כיד ה' הטובה עלינו ענין שם ידו"ד ודביקות ישראל בו בגאולת מצרים, ואח"כ נבאר ענין עבדות ענין. גילוי ידו"ד, כמו שכתוב (שמות ו, ב) וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ידו"ד. כמה זכו ישראל לגילוי ידו"ד, נבאר פסוק (שם ג, יג) מה שמו מה אומר, שהיא עמוקה מאד, על כל זאת כתר תורה הפקר לכל, ואבאר לפי שכלי. ומתחילה נעורר על קושיות, אחד, מה עלה אדעת משה רבינו ע"ה שישאלו מה שמו, וכי לא ידעו שמו יתברך, הלא כתיב (דברים כו, ז) ונצעק אל ה' אלקי אבותינו, וזה היה קודם התגלות הש"י למשה. עוד קשה, ג' פעמים מזכיר שם אהי"ה, מה רומז, ורש"י על פי רז"ל פירש כו', וקשה החכים משה רבינו ע"ה ח"ו ביותר. ובמדרש רבה (שמו"ר ג, ו) מתורץ זה, ר' יעקב ב"ר אבינא בשם [רבי] הונא דציפורן, אמר הקב"ה למשה אמור להם בשיעבוד זה אהיה עמם ובשעבוד הן הולכין ואהיה עמם. אמר לפניו וכך אני אומר להם, די לצרה בשעתה. אמר לו לאו כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם, לך אני מודיע להם איני מודיע, עד כאן. ומכל מקום קשה, בוחן נסתרות למה המתין עד שיטעה משה. ופשיטא שאין להקשות אדרבא רז"ל מנא להו, דלמא לא טעה משה רק הש"י גילה לו אהי"ה אשר אהי"ה, וצוה אותו לאמור לישראל אהיה, דיש לומר דאם כן לא לכתוב ויאמר השני, אלא שמע מינה שהיה הפסק פלפול וק"ל. אכן קושייתי קשה:

אם שכיר יום המשועבד לחבירו אדם כמוה כך, ק"ו בעבודתינו להש"י שהוא נאמן ליתן שכר שצריכין אנחנו לשמור עבודתינו ביום ובלילה, כי שכיר יום ושכיר לילה אנחנו. ויש סוד גדול בדבר שלא יאבד זמן מן הזמנים לישב בטל, כי כל זמן וזמן הוא ענין בפני עצמו בסוד התפשטות ענף מענפי שם ידו"ד, ועל זה בא הרמז בפרשת וארא (שמות ו, ב) אני ידו"ד, ופירש רש"י אני ידו"ד, נאמן לשלם שכר. כי זמן זמנים זמניהם כולם סובבים על שם ידו"ד בשרשו ובהתפשטות ענפיו:

וידבר אלהים אל משה (שמות ו, ב). דבר אתו קשות על שהקשה לדבר (שם ה, כב) למה הרעות, שהרהר אחר מדותיו של הקב"ה. ואמר לו הקב"ה, חבל על דאבדין ולא משתכחין כמו שהאריך רש"י. על כן צריך האדם להיות נזהר במאוד שלא יהרהר אחר הקב"ה במה שמשפיע עליו אם טוב אם רע, כי ה' הוא הצדיק ולפעמים האדם חושב שדבר זה הוא רע והאלהים חשבה לטובה: