Chasidut על שמות 6:2

וידבר אלהים אל משה כו'. נראה לפרש דאיתא בגמרא "רשעים תחילתן שלוה וסופן יסורין וצדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה", יש לומר הפירוש דהצדיק צריך לעבוד את הבורא ב"ה מתחילה ביראה ולשמור עצמו מיצר הרע ולשבר כל תאוויות הגשמיות, וזהו "תחילתן יסורין", ואחר שזכה לשבר כל התאוות ואויבו - הוא היצה"ר - השלים עמו, אז "סופן שלוה".

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' (שמות ו ב). עיין באלשיך מה שדקדק. (א), שמשנה מדבור לאמירה. (ב), טרם אמרו ית' אליו דבור, חזר ואמר ויאמר. (ג), מה שמשנה מאלקים להויה. (ד), אומרו אני ה', מה חידש לו, עד כאן. ועיין שם מה שכתב דנמשך לפסוק שלפניו (שמות ו א) ויאמר ה' אל משה עתה תראה. ואף אני בעקבותיו אלך לפרש, על פי דברי הקדמונים (בפרשת משפטים) בפסוק (שמות כב כו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, דפירשו בעבור שהמצוה הזאת לכאורה אינו כפי שורת הדין שילוה מעותיו ולא יבקשם ממנו, ולא יקח רבית והמשכון ישיבנו לו בכל יום, לכך אמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי, לא בבחינת היותי שופט אלא בבחינה אחרת, והיא כי חנון אני, ובהכרח ארחם ואחון על העניים והאביונים עיין שם במהר"י אברבנאל. הרי מצינו דהדין נצמח מכח מדת הרחמים, ובזה יובן מאמרם ז"ל (ב"ר ל"ג ג') כי הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין, והיינו עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו', כי הדין נתעורר עליהם מרוב הרחמנות שעל ישראל, אם כן הוא דין קשה מאד כי גם הרחמים מסכים עליו והוא סבתו, והיינו ביד חזקה כפול שהוא דין כפול, ומפרש וידבר אלקים וגו' אני ה' הרחמים, כי ממנו נצמח הדין הקשה מאד, והבן. וי"ל כי על פי דברי משה למה הרעות, נצמח הדין הקשה על מצרים שהוא כמו צעק יצעק (שמות כב כב), והבן. והיינו עתה תראה, בפרט לפי דברי האלשיך שאמירתו למה הרעות נצמח מרוב רחמנותו על ישראל, ואם כן זה כעין קל וחומר, יתר מרעהו צדיק וכל שכן הבורא ית"ש, אם כן מזה נתעורר למעלה רחמים בלי ערך, ויאמר אליו דייק אני ה' מקור הרחמים.

ויתכן לומר עוד, דהנה הבטיח לו ית' עתה תראה אשר אעשה לפרעה, ושמא ידאג משה אולי ישוב וניחם על הרעה לפרעה, דלרעה יש חזרה ולא לטובה כי רחום הוא (ברכות ז' ע"ב), לזה אמר (שמות ו ב) וידבר אלקים למשה, היינו מדת הדין שאליו מיוחס הדבור קשות שיעשה לפרעה, ויאמר אליו אני ה' הרחמים שממנו נצמח הדין, כמו שנאמר (שמות ב כג) ויזעקו ותעל שועתם, אם כן ודאי דאין חזרה. ולפי זה יובן (תהלים (כא יד) כ"א י"ד) רומה ה' בעוזך נשירה ונזמרה גבורתיך, והבן. או יאמר, על פי מ"ש בפסוק (שמואל א' (טו כט) ט"ו כ"ט) קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך, ואם כן מבואר בפשיטות שהמדת הדין של פרעה, הוא רחמים לישראל ואין חזרה. ועל פי זה מדוקדק תיבת אליו, דהיינו אליו לישראל עמו, והבן.