Parshanut על במדבר 16:17

וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת. עיין רש"י מדוע נתן הבחינה ע"י הקטרת. ולדעתי יתכן, כי הר"ן איש היו הנשיאים אליצור בן שדיאור וחביריו וראו כי חינכו המשכן ונתקבל לרצון קרבניהם, והנה מה הקריבו חטאת, עולה, שלמים, זה גם אהרן הקריב ביום הראשון שמיני למלואים, כמוש"כ ריש שמיני, רק קטרת יחיד לא מצאנו שיהא קרב לשום אדם, רק לנשיאים בלבד, שמשלהם הקריבו, כמו דאמר במנחות נ' ובספרי, וכל קטרת יחיד שלא נמסרה לצבור הוא קטרת זרה, ונדב ואביהוא נשרפו ע"י קטרת, לכן עלה בדעתם שמעלתם גדולה ממעלת הכהנים, וזהו שאמרו כל העדה, זהו הנשיאים, כולם קדושים ובתוכם ד', שנתקבל לרצון קרבניהם והמה חינכו המשכן, לכן אמר שיעשו בוחן ע"י קטרת שבה אתם מתפארים, ומזה בא טעותכם. ולכן אמר במדרש, שכל מקום שאמר ויהי אינו אלא צרה, ופריך מויהי המקריב ביום הראשון כו', ומתרץ שהולכין להשרף במחלוקת קרח, פירוש, כי ע"י זה הקרבן טעו במחלוקת קרח, כי זה סבה לשרפתם. ויתכן כי נחשון לא היה ביכלתו להסירם מטעותם מפני כי היה גיסו של אהרן, ואמרו, שלכבוד בעל אחותו דורש. ואולי גם מפני זה הודיע הכתוב שהיתה אחות נחשון. ודו"ק.

ואתה ואהרן איש מחתתו. הענין דכל הכלים היו טעונין משיחה, ואותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, רק עבודתן מקדשתן, ואם היו נוטלים אהרן המחתה ששימש בה תמיד, אז היו אומרים, כי קטרת שלו נתקבלה הואיל והמחתה היתה נמשחת, משא"כ מחתות שלהם, לכן צוה שיקחו גם אהרן, גם קרח מחתות משלהם, שאינם משל צבור, לכן תהיה הבחינה נצחיית, שמחתות של כולם לא נמשחו, ואפ"ה של אהרן נתקבל ולא שלהם. ופשוט.