Parshanut על במדבר 29:39

אלה תעשו לד' כו' ולשלמיכם. נראה דלפי מה דמסיק בסוף פ"ק דקדושין לא היו נסכים קרבין רק לאחר ירושה וישיבה, ופרש"י, דזה רק בקרבן יחיד אבל לקרבן צבור היו קרבים גם במדבר, ונראה דגם לנדבת צבור, כמו קיץ המזבח היו נסכים קרבים במדבר, כמו שהיו קרבים לחובתם, ורק ליחיד לא קרב עד אחר ירושה וישיבה. והנה מפורש בתו"כ ריש ויקרא דצבור אינן מתנדבין שלמים רק עולות לחודייהו, יעו"ש, א"כ א"ש, דכאן צוה משה מה שינהגו תיכף גם קודם ירושה וישיבה, ומשום הכי לא כתב כאן קרבנות, דשתי הלחם אינן קרבין קודם ירושה וישיבה, יעוין מנחות פ"ד במשנה, לכן אמר דעולות נדבות מרבים טעונין מנחות ונסכים במדבר, אבל שלמים דצבור אינן מתנדבין, רק יחידים ושותפים, א"כ קרבן יחיד לא היה טעון נסכים במדבר, לכן כתב המנחות ונסכים קודם שלמים. וזה ברור. ודו"ק.