משך חכמה
ויאמר ליוסף הנה אביך חולה כו'. הנה לא היה אז האזהרה של לא יוכל לבכר. אמנם בכ"ז היה אז דין בכורה כמו נחלות אחר מתן תורה והאבות עשו דבריהם על פי התורה אם לא מה שראו צורך גדול לפי הזמן לכן הדין דמנחיל אדם את בניו לר' יוחנן בן ברוקא כמה שירצה שירבה לאחד וימעט לאחד הוי רק כשהוא שכיב מרע לכן כשהיה חולה לקח מנשה ואפרים. והזמין הקב"ה דין מנשה ואפרים להראות כי לא מאהבת רחל או מפחיתות לאה העביר הבכורה מראובן ליוסף דהרי מנשה ואפרים הן מאם אחד ובכל זה וישם אפרים לפני מנשה ודבר הנאמר ע"י נביא אינו יכול להשתנות מטובה, לכן לא זכר יעקב מה שנאמר לך אתננה שכיון שההבטחה לעצמו יכול להשתנות, אבל לזרעו הרי נאמר ע"י נביא ואינו יכול להשתנות והוי כמוחזק ולכן יכול להנחיל לבניו. ומשום זה אמר נראה אלי בלוז כו'. ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם והוי כמוחזק שכיון שאינו יכול להשתנות מפני החטא, לכן יכול להנחיל את בניו דבראוי לא אמר ריב"ב דיכול להנחיל לבניו וכמו שפסקו האחרונים ודו"ק.