Parshanut על ויקרא 18:18

ואשה אל אחותה לא תקח עליה לצרור. בגמרא נאמר כאן עליה ונאמר להלן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה לאמר לך שאין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. הענין, דהורה לנו הכתוב באחות אשה, משום שיש מעשים מגונים מצד עצמן כמו רציחה וניאוף א"א, ויש מעשים, אשר המרד גדול אצלן, אבל על השוגג אינו גדול החטא כל כך וכמו דאמרו פ"ב דמכות, דחובל באביו בשוגג מפטר מגלות, דהחטא אינו גדול בעצמותו יותר מחובל בחברו, רק מה שהמרד גדול שמרד נגד כבוד אביו ובשוגג אינו מורד, וכן אנו רואים בתכסיסי מלחמה, אשר אם יעשה העבד בלא פקודת שר האלף יובא במשפט, אף כי עשה דבר טוב ומועיל, כי בטל הקשר הכללי ושלטון המנהיג כל צבא החיל. והנה באחות אשה יתכן לטעות, כי השי"ת צוה לתכלית מטרה ידועה אצלו, ובעושה במזיד הוא נידון כמורד, אבל בשוגג אין כאן מעשה מתועב, כי איך יתכן לומר כי המעשה מתועב, אחרי אשר כל יחס אומה הישראלית בא מאיסור שתי אחיות שנשא יעקב, לזה אמר כי אין הדבר כן, יען קודם מתן תורה היה המעשה בלתי מגונה ואחר מתן תורה המעשה מגונה ובשוגג צריך כפרה, וכמוש"ב במק"א באורך.