Parshanut על ויקרא 21:8

וקדשתו. בשו"ע סימן קכ"ח יעו"ש. אסור להשתמש בכהן כו' אם לא מחל ע"ז. ועיין ט"ז ומג"א. הגהת מימוני הל' עבדים פ"ג והגר"א כתב על זה דלא כרמב"ם בסה"מ ז"ל במ"ע ל"ב שציונו לכבד זרע אהרן לפארם ולנשאם כו' ואפילו ימאנו לא נשמע מהם זה כולו הגדולה לאל יתעלה כו' והוא אמרו כו' וקדשתו כי את לחם אלקיך כו' ובא הפירוש וקדשתו לכל דבר וכו' ולשון ספרא וקדשתו בע"כ לומר כי זה נצטוינו בו ואינו בבחירת הכהן כו' ע"כ. והביאו האחרונים ראיות ע"ז. ולדעתם הך וקדשתו דפנו, היינו שאסור באיסורי כהונה ואם רוצה לישא אנו מצוין ע"ז. אולם דברי רבנו מפורשים בתוספתא סנהדרין פ"ג גבי כהן גדול ואם רצה לרחוץ עם אחרים הרשות בידו רי"א אף אם רצה לרחוץ עם אחרים אין שומעין לו משום שנאמר וקדשתו בע"כ,הרי מפורש, דאין בידו למחול קדושתו וכמוש"כ רבינו.

קדוש יהיה לך כי קדוש כו'. לפי מה שפירשו בעל כרחו דפנו שמכריחים אותו לגרשה את האשה הפסולה אליו, א"ש דמרמז דין המשנה הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה, ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש. וזה שאמר וקדשתו, שתכריחו שיגרשה וידור הנאה, כי את לחם כו' הוא מקריב בהוה, הגם כי קדוש יהיה לך, שעדיין לא גרשה רק שאתה בטוח שלאחר העבודה יגרשנה ויהיה קדוש, כי קדוש, מפני מה אינו צריך לגרש מפני, שאינו מחלל עבודה אף אם עבד ויש לו אשה פסולה ולא יגרשנה, רק שלכופו צריך להרחיקו מעבודת כהונה, והוא אחד מדרכי הכפיות הגדולים, שלא תניח אותו לעבוד ולהיות כהן ותרחיקו מכל כהונתו, אבל לא חלל אם עבד וכמוש"כ רבינו פ"ו מהלכות ביאת מקדש אינו עובד כו' כדי שלא יוסיף לחטוא כו' ואם עבר ועבד כו' לא חלל עבודה. עכ"ל. ודו"ק.