משך חכמה
ביום הכפורים תעבירו שופר וכו'. בתו"כ ביום הכפורים אפילו בשבת כו' יכול אף תרועת ר"ה תהיה דוחה את השבת ת"ל בעשור לחודש כו' אלא בעשור לחודש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד בלבד. הנה בסוגיא דר"ה דף ל"ב פריך רבא חדא אי מדאורייתא במקדש אמאי תקעינין, וזה לא קשיא לפום דרשא דתו"כ, דרק מכל ארצכם אתמעוט, אבל קושיא השניה כו' הא לאו מלאכה היא קשה על הך ברייתא. ולומר דאסמכתא הוא דחוק. ונראה, דקאי הך ברייתא כהך דסבר ר' אליעזר בשבת דף קל"א, דשופר וכל מכשיריו דוחין השבת, וא"כ לעשות השופר, דהוא באופן דאיכא מלאכה, וע"ז קאמר שפיר, דשל ראש השנה אינו דוחה בכל ארצכם. וזה נכון דסתם ספרא ר' יהודה וחביבין עליה שמעתתיה דר' אליעזר רביה דאביו (מנחות י"ח). [וראיתי בקרית ספר להמבי"ט שעמד בזה וביאר דמכשירין דחי אף בשבת, יעו"ש, משום דאינה רק מיובל ליובל].
משך חכמה
ביום הכפורים תעבירו שופר כו'. אם נאמר בעשור לחודש איני יודע שהוא ביוהכ"פ. נראה דיוה"כ מכפר בלא תשובה על כל העבירות, אולם מה דשייך לקדושת היום אמר דאין יוהכ"פ מכפר בלא תשובה, כמו לא קראו מקרא קדש ולא התענה בו כו', ולכן אמר שהעברת שופר נחשב מקדושת היום, ואם לא תקעו בשופר אין יוהכ"פ מכפר בלא תשובה, שזה שייך לכפרת היום. ולכן כתב זה על תקיעת שופר לבד, לא על שילוח עבדים ועל חזרת שדות אחוזות, שזה דברים שבין אדם לחבירו ואין יוהכ"פ מכפר בכל העבירות. ודו"ק.