משך חכמה
וקדשתם את שנת החמשים שנה. בפרק קונם פליגי בזה ר' יהודה ורבנן מכאן אמרו אין יובל עולה למנין שבוע ר' יהודה אומר יובל עולה למנין שבוע. הנה הקדמונים נחלקו, דכולם פירשו דלר' יהודה אין בין יובל ליובל הבא אחריו אלא ארבעים ושמונה שנים, דיובל הוא נכנס במנין השמיטות ובמנין היובל. ובאמת הוכרחו לפרש כן, דכן מבואר סוגיא דערכין דף כ"ד ע"ב לימא רבי כרבנן ס"ל כו' דאי כר' יהודה ס"ל סלע ושתי פונדיונות מבעי ליה, ויעוין רש"י שם דמבאר, דאין רק ארבעים ושמונה שנים בינתיים. אמנם מדברי ירושלמי קדושין פ"ק הל' ב' ברם כמ"ד היובל עולה ממנין שבוע פעמים שהוא בא באמצע שבוע, ומפרש דיובל עולה למנין שבע שנים של השמיטה, ובכ"ז מונין תשעה וארבעים שנה אחר היובל ושנת החמשים מקדשין ליובל, דנמצא דיובל ראשון שעשו ישראל בארץ היה אחר שנת השמיטה תיכף, ויובל שני היה שנה שניה של שמיטה ואח"כ השנה השלישית של שמיטה, ולפעמים אשתכח, דשנת השמיטה היא שנת היובל גופיה. ובאו"ת באורים סימן ס"ז פירש כן אליבא דר"י מסברא דנפשיה ולא ביאר שזה פלוגתא בין התלמודים. ובאמת לפי הירושלמי א"ש מה דאמר לדבריכם הרי הוא אומר ועשת את התבואה לשלש השנים הרי כאן ארבע, דלדידיה מאי ניחא, וכבר הרגיש רש"י שם, ולפ"ז א"ש, דלא נמצא היובל אחר השמיטה, רק בפעם בשבעה יובלות, אבל לרבנן כל שנת יובל סמוך לשמיטה, ודו"ק. ומדויק לר' יודא שנת החמשים שנה ולא שנת שבע שבתות שנה, דבפעם השני יהיה רחוק מהיובל שנה.
משך חכמה
ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו. פשטא דקרא דמורה לנו התועליות, שאז כאשר ישובו איש אל אחוזתו, הרי הפיזור בין חיי המשפחה בא ממסבות הזמן, אשר מרחק אחים זה פונה לצפון וזה לדרום לבקש טרפו ומזונו, אמנם אם ישובו איש אל אחוזתו, ישובו בתי האבות לדור במקום הורישום אבותם ויתלקטו אנשי המשפחה, אשר מכרו אחוזותיהם ונתרחקו זה מזה.