משך חכמה
ושחטו פתח אהל מועד, מגיד ששלמים ששחטן קודם פתיחת אהל מועד פסולין. לשיטת רבותינו בתוס' הוא הדין בכל הקרבנות וכמו ששנינו במסכת תמיד לא היה תמיד נשחט עד שהיה שומע קול שער שנפתח, ובזריקה גבי עולה כתיב וזרקו כו' פתח אהמ"ע, נמצא דכל התחלת עבודה דמעכבא דוקא כשההיכל פתוח, משא"כ הקטרה. והענין דצריך להיות עבודה דוקא במקום התגלות אלקותו יתברך ליחד העבודה למקור המקורין, לא לכח נפרד וכיו"ב חלילה, אבל כיון שהתחיל בעבודה לשמו יתברך תו סוף עבודה דלא מעכבא, דכל העושה ע"ד ראשונה עושה וסתמא לשמו יתברך מקטיר. ולכן כל תחילות עבודות אינן כשרין אלא ביום, לא בלילה, משום שביום יש התגלות אלקותו יתברך משא"כ בלילה, וכמו שמצאנו שכל דברות שנדבר הקב"ה עם משה לא היה אלא ביום כמו שנאמר ביום דבר ד' את משה (מכילתא ותו"כ). וכן מצאנו במדרש שבשעה שלמד משה מפי הקב"ה היה יודע שהוא יום וכשלמד לעצמו כו'. ולכן אמרו בשילהי מנחות ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה הכתוב כאלו עסוקים בעבודה, שנאמר עבדי ד' העומדים בבית ד' בלילות, וסד"א דהוי כסוף עבודה דלא מעכבא שכשרה בלילה קמ"ל בסוף תמיד כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה כו' נוכח ד' כיון שפתוח לאהמ"ע התגלות אלקותו יתברך תו הוי כתחלת עבודה שכשרה ביום.
משך חכמה
ושחטו פתח אהמ"ע. בכולהו כתיב ושחט אותו. ונראה משום דדרשו דשלמים שנשחטו קודם שנפתח פתח אהמ"ע פסולים, לזה אמר וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו, שני הפעולות האלה סמיכה ושחיטה יהיו פתח אהמ"ע לאחר שנפתח פתח ההיכל, אף דבסמיכה אין קפידא רק בעי שיהיה תיכף לסמיכה שחיטה, וא"כ אם סמך קודם שנפתח אהמ"ע יהי' הפסק בין הסמיכה להשחיטה מה שצריך לפתוח האהמ"ע ודו"ק.