Parshanut על שמות 12:27

ואמרתם זבח פסח הוא לד'. הרמב"ם דריש מזה דלשם חולין פסול, וטעמו, דכמו דדריש גבי העלאה בחוץ דמעלה להדיוט פטור משום דכתיב לד' יעוין ריש השוחט והמעלה וגבי חטאת אמרו דשוחט לשם חולין כשר ואינו עולה לבעלים לשם חובה, וביארתי בחידושי דפסח כיון שלא עלה לחובה פסול יעו"ש ולפ"ז ברור דזורק דם חטאת לשם חולין מרצה דכיון דזריקה ליכא בחולין אין זה מחשבה כלום וכמו שפירשתי בחידושי ודוקא שחיטה דאיכא בחולין אמר דאינו מרצה, ונמצא דבפסח ג"כ אם שוחט לחולין פסול דבעי שיהא זביחתו לפסח לד' ולא להדיוט לחולין, ודוקא בשחיטה אבל בזריקה שזורק לשם חולין כשר בפסח. אמנם בפסח מצרים שישראל היו מותרין באכילת נבילות קודם מ"ת ובבשר נחירה במדבר בחולין, א"כ כי שחט לשם חולין הלא לא היה פסול דהוי כזורק לשם חולין כיון דבחולין ליכא שחיטה, ולכן בפסח מצרים כתוב ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לד' שרק באכילה יכוונו לשם גבוה ולא להדיוט לשם חולין, דאכילה איכא בחולין, אבל בשחיטה לא כתוב לד' רק כי תבואו אל הארץ כו' ואז יהא שחיטה בחולין ואז יפסול לשם חולין בשחיטת פסח ואמרתם זבח פסח לד' לא לצורך חולין דשחיטה איכא בחולין. ויעוין בהלכות ק"פ בחידושי ותבין היטב. ומפני זה שוחט בחוץ לחולין חייב הואיל דשחיטה איכא בחולין ומשו"ה אמרו שחיטה לאו עבודה כדפירשו בתוספות ודו"ק.

ויקד העם וישתחוו על בשורת הבנים רש"י. דע דהרשע מתוך עוני אין לו תקנה דאם מחמת עוני יכפור בהשגחה אז יעשה השי"ת [כדרך שהנכרים עושין האלילים] לאלהי כסף להשפיע להם טובה וכדברי הנשים הארורות לירמי'. ויעוי' מכילתא על לא תעשון אתי אלהי כסף. ואם יוטב לו אחר זה לא יסור מכפירתו אבל כשמכחיש בעבור שטוב לו אז יש לו תקנה בעת ייסרנו י"ד אז ישוב מאולתו ויצעק לד' וכמו שמספר הכתוב דרך הדורות בשופטים ק' ג' יעו"ש ולזה שמעו מהשי"ת כי לא יהיו בניהם רשעים מתוך צרה ועוני רק כאשר ייטב להם שנא' והיה כי כו' ונתנה לך כאשר דבר, שתהא זבת חלב ודבש ואז ילכו בשרירות לבם ויאמרו מה העבודה הזאת כו' וע"ז יש תקנה כי יקום עליהם צר ויצעקו אל ד' ויושיעם אותם מצרתם כדרך השגחת השי"ת עם עמינו ב"י מדור דור וע"ז השתחוו והודו ודו"ק.