Parshanut על שמות 13:14

והיה כי יביאך כו' ונתנה לך וכו' והיה כי ישאלך בנך מחר וכו' פירוש אחרי הביאה והנתינה שהוא הכיבוש אז יאמרו מחר הרי אינו תיכף כשתבואו וינתן לך, וזה מבואר מאוד כר' שמעון דחובות שקבוע להם זמן הי' קרב בבמה גדולה בעת היתר הבמות וחובות שאין קבוע להם זמן לא היה קרב בבמה גדולה ג"כ ולכן פסח הקריבו תיכף בגלגל טרם כיבוש הארץ. ולכן כתוב לעיל והיה כי יביאך ועבדת כו' על עבודת הפסח, אבל בכור ומעשר דהוי חובה שאין קבוע להם זמן לא קרבו בבמה גדולה עד שילה וזה לכשיבוא הארון לשילה ויהיה אוהל מועד ונאסרו הבמות ואז יקריבו הבכורות דהם חובה שאין קבוע להם זמן למחר ישאלו כשיקריבו את הבכורות מה העבודה הזאת לכם, וחכמים ג"כ סברי דלא קרבו ליחיד אלא עולה ושלמים ובכור קרבן יחיד הוי ודו"ק.

והיה כי ישאלך בנך מחר כו' והיה לאות על ידכה. יתכן כי זה יאמר האב אל הבן עד סוף הפרשה הכל מוסב על ואמרת אליו שתאמר לו אלו הדברים, וכמו שאמרו קטן היודע להניח תפילין אביו לוקח לו תפילין, ולכן אמר כי בחוזק יד הוציאנו ד' ממצרים, היינו אותי ואותך האב והבן ולכן בפרשת קדש כתיב הוציאך ד' ממצרים שזהו מדברי השם אל ישראל, כי שם אינו רשאי האב לאמר אל הבן והיה לך לאות על ידך כי שם מדבר הכתוב במי שאינו יודע לשאול וכמו דכתיב והגדת לבנך כו', ולכן כתיב ביום ההוא להוציא מר"ח, כי הוא אומר בלא שאלה ולכן סד"א שיאמר מראש חודש, ולזה כתיב ביום ההוא משא"כ בכולהו בנים כתיב כי ישאלך ובודאי אינו שואל רק בזמן שרואה שנוי ולא צריך למעט שיאמר לו רק ביום ההוא וכיון שהוא במדבר במי שאינו יודע לשאול לאו בר דעת הוא שיהא יודע להתנהג בקדושת תפילין וכמוש"כ תוספות בריש ערכין, ולכן אינו אומר לו אביו והיה לאות על ידכה וכן מפורש במכילתא על פסוק ושמרת את החוקה הזאת למועדה במי שיודע לשמור עיי"ש והבן כ"ז.