מדרש על שמות 13:14

‎וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר. יֵשׁ מָחָר שֶׁהוּא עַכְשָׁו, וְיֵשׁ מָחָר לְאַחַר זְמַן. כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת (דברים יג, יד). הֲרֵי מָחָר לְאַחַר זְמַן. מָחָר יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה. הֲוֵי מָחָר, עַכְשָׁו. מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה (דברים יז, ט). מָחָר, עַכְשָׁו. מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ (יהושע כב, כד). הֲרֵי מָחָר לְאַחַר זְמַן. מַה זֹּאת, מִצְוַת פֶּסַח. וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ (יהושע כב, טו). שׁוֹמֵעַ אֲנִי מֵאֵלָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר. מִכָּאן אָמְרוּ: זוֹבְחִים בְּכוֹר בְּהֵמָה כְּנֶגֶד בְּכוֹר אָדָם, וּפוֹדִין בְּכוֹר אָדָם כְּנֶגֶד בְּכוֹר בְּהֵמָה.

והיה כי ישאלך בנך משאלתו ומדבורו אתה יודיע מה דעתו: ואמרת אליו. שלא תתבייש מלומר לו אלא מלתא דאת בהית מנה הקדם אומרה:

אמר רב שימי בר אשי מצה בפני כל אחד ואחד וחרוסת בפני כל אחד ואחד. ולמה עוקרין השלחן לפניו כדי שיראו התינוקות וישאלו, דכתיב והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים (שמות יג יד):