Parshanut על שמות 20:11

כי ששת ימים עשה ד' כו' הים וכל אשר בם. מכילתא, מגיד שהים שקול כנגד כל מעשי בראשית, הענין דבירושלמי ע"ז ריש פרק כל הצלמים, בהא דציירין ע"ז כדורא בידיה מפני שאלכסנדר ראה העולם ככדור ואת הים כקערה ויצוריניה קעריה בידיה אינו שליט בים אבל הקב"ה שליט בים וביבשה מציל בים מציל ביבשה הרי דהטועים אחרי ע"ז היו מודים שע"ז אינו שליט בים, והוא מפני שהטועים אחרי הע"ז היו אומרים שהקב"ה מפני גדלו אינו מתעסק בהוויות העולם רק נתן כבודו להמזלות והכוכבים שישפיעו וינהיגו העולם, ולא הבינו שהם כגרזן ביד החוצב. והנה פעולת המזלות אשר לזה עשו צורותיהם ועבדו לאותן צורות, אינו ניכר רק ביבשה, כמו מגדים תמתיק שמש וכיו"ב, משא"כ בים אין פעולתן ניכר והים בהוויתו, כפי שהיה בתחילת בריאתו חוק נתן לחול הים לכן מודים שע"ז אינו שליט בים ולכן אמר כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם. פירוש, שכמו שהים הוא מחודש מהש"י ואין ע"ז שליט עליו וכל המזלות אינם משפיעין עליו, ולכך כל מעשי כשפים נבדקין על המים, עיין בבלי סוף פרק ד' מיתות. ואפשר מפני זה הודו שהקב"ה שליט בים, כן כל אשר בם הם מושגחים מהשי"ת, והשביתה אין רק העדר הבריאה החדשה שכל ההיולים מוכנים מששה ימים, ולכן גם האדם צריך להכין הכל, ולכן נולד אסור להראות שאין חדש מששת ימי הבריאה, רק ההנהגה וההשגחה ופעולת ההרכבה המה עדיין ביד השם ובהשגחתו הפרטית והחלקיות ביבשה כמו בים. וזה שאמר במצוה לא יהיה לך, באותה שעה עלה אוקינוס והציף שלישו של עולם, אמר להם המקום אתם עושים מעשה חדש וקראתם עצמכם בשמי, אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי בשמי שנאמר הקורא למי הים וישפכם ד' צבאות שמו, הוא מפני, שהמה מפעולות שע"י סיבתם נפעל בהשגחת השי"ת טועין בני האדם, כי ד' מסר להן ההנהגה. לכן לקח והציף מי הים על היבשה, לקחת מפעולות הכוכבים אשר שם אינם פועלים כלל, וזהו הקורא למי הים ד' צבאות שמו להראות שד' פועל בצבא מעלה ובצבא מטה והם שניהם כאחד שקולים צבא מטה כצבא מעלה ושניהם מושגחין ומונהגים מאתו יתברך, וזה ענין ארוך אכמ"ל. ולכן אמר יונה את האלודי השמים אני ירא אשר עשה את הים שלא מסר לזר כן היבשה.