Parshanut על שמות 22:17

מכשפה לא תחיה, כל שוכב עם בהמה מות יומת, זובח כו', וגר לא תונה ולא תלחצנו. במסכת גרים, לא תונה זו אונאת דברים, אל תאמר לו אמש היית עובד הבל (ואתה מקודם) [צ"ל ועתה מקודש], עד עכשיו חזיר בין שיניך (אתה) [צ"ל עתה] עומד ומדבר עמי, ומנין שאם הוניתו שהוא יכול לענות כי גרים הייתם מכאן היה ר"נ אומר מום שבך אל תאמר בחברך. עכ"ל. והנה קיי"ל דבן נח שברך השם ונתגייר פטור הואיל ואישתני דינא ואישתני קטלא, דבעודו בן נח אם ברך בסייף וכשנתגייר אם יברך הוא בסקילה, אבל במילי דלא אישתני דינו כגון שהרג ישראל דמעיקרא בסייף ועכשיו בסייף חייב אף אם נתגייר ואף אם אישתני דינא להקל כ"ז מבואר בפרק בן סו"מ דף ע"א וברמב"ם הלכות מלכים, וזה שאמר הפסוק, אל תונה אותו בדברים שלא נצטווה עליהן בעודו גוי, ודאי לא יתכן לבעל השכל לגנותו, כמו שלא יגונה האדם בהכרחיותיו כי זהו מפעולות הטבע לא מבחירתו. כן לא יגונה הגר במה שנולד במעי נכריה, ונהפוך הוא, כי בזה יוגדל מעלתו אשר הכיר הבורא לדבקה בתורתו ובעמו, וצור מחצבתינו יחס אומתינו אברהם נולד במעי נכריה עד כי הכיר את בוראו, רק בדברים אשר נצטווה בעודו גוי ועבר עליהן כמו שעבד ע"ז ובירך השם וכיו"ב ע"ז יוכל להנות בדברים, לכן סמך לו מכשפה אשר בעודו בן נח הוא בסייף [לר' שמעון שסובר כן בסנהדרין] וכשנתגייר הוא בסקילה אם מכשף, וכן שוכב עם בהמה שבן נח בסייף וכשנתגייר בסקילה, בכל אלו אם עבר בן נוח ונתגייר פטור דאישתני דינו ואישתני קטלא, וגר שעבר אלו הדברים ונתגייר, לא תונה שלא תזכרנו מעשיו הראשונים כלל שיכול לאמר לך כי גרים הייתם בארץ מצרים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז כמאמר רז"ל על גוי מקרב גוי, וגם אתה עבדת ע"ז במצרים טרם גירותך שבין ב"נ ובין ישראל מצווים ע"ז ונהרגין ע"ז ודו"ק.