תלמוד על שמות 22:17

משנה: אֵילוּ נְעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן קְנָס הַבָּא עַל הַמַּמְזֶרֶת וְעַל הַנְּתִינָה וְעַל הַכּוּתִית וְהַבָּא עַל הַגִּיּוֹרֶת וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּפְדּוּ וְשֶׁנִּתְגַּייְרוּ וְשֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ פְּחוּתוֹת מִבְּנוֹת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ וְעַל אֲחוֹת אָבִיו וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וְעַל הַנִּדָּה יֵשׁ לָהֶן קְנָס אַף עַל פִּי שֶׁהֵן בְּהִיכָּרֵת אֵין בָּהֶן מִיתַת בֵּית דִּין.

הלכה: אֵילוּ נְעָרוֹת כול׳. כְּתִיב וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה. אִשָּׁה שֶׁהִיא רְאוּיָה לוֹ. וּמַמזֶרֶת הִיא רְאוּיָה לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כֶּסֶף יִשְׁקוֹל כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת. רִיבָה כָאן בְּתוּלוֹת הַרְבֶּה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִילּוּ הָיָה כָתוּב בְּתוּלַת כְּמוֹהַריוֹת. לֵית כְּתִיב אֶלָּא כְּמוֹהַר הַבְּתוּלוֹת. לֹא רִיבָה אוֹתָן הַכָּתוּב אֶלָּא לְמוֹהַר בִּלְבַד. וַיי דָא אָֽמְרָה הָדָא. דְּתַנֵּי חִזְקִיָּה. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁמִּיאֶן אָבִיהָ. מְנַיִין שֶׁאִם יְמָאֲנוּ אֲפִילוּ מִן הַשָּׁמַיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר מָאֵן יְמָאֵן מִכָּל־מָקוֹם. מֵעַתָּן הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה (לֹא) יְהֵא לוֹ קְנָס. לֵית יְכִיל. דְּתַנֵּי. יָכוֹל הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה אֲרָמִית יְהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר מָהֹר יִמְהֳרֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲוָייָה בָהּ. יָצָאת שִׁפְחָה אֲרָמִית שֶׁאֵין לֹה הֲוָייָה בָהּ. הָתִיבוּן. הֲרֵי אֲחוֹתוֹ אֵין לוֹ הֲוָייָה בָהּ וְהוּא מְשַׁלֵּם קְנָס. שַׁנְייָא הִיא שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֲוָייָה אֶצֶל אַחֵר. הֲרֵי בִתּוֹ יֵשׁ לָהּ הֲוָייָה אֶצֶל אַחֵר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס. שַׁנְייָה הִיא שֶׁהוּא מִתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ. שֶׁכָּל־הַמִּתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.

חמשת דברים [כו׳] כסת עגלה מ״ט דכתיב הוי למתפרות כסתות [וגו׳] מקיש כסת למספחת מה מספחת טהורה דכתיב וטהרו הכהן מספחת היא אף כסת טהורה. ת״ר כשחלה ר׳ אליעזר נכנסו כל חכמי ישראל אצלו אותו היום ערב שבת היה והיו תפיליו עליו נכנס בנו לחלצו ממנו גער בו והוציאו בנזיפה אמר להם לחכמים כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה א״ל דעת שלו ודעת אמו נטרפה ודעתי לא נטרפה. בשעת פטירתו נשק שני אצבעותיו זו בזו ואמר אוי לי על שני ספרי תורות אלו הרבה תורה למדתי והרבה תורה לימדתי ולא חסרתי מרבותי אלא ככלב המלקק מן הים ולא חסרוני תלמידי כמכחול בשפופרת אילמלא נעשים כל האילנות קולמסים וכל הימים דיו לא היו מספיקין לכתוב כל מה שדרשתי ולא עוד אלא שאני שונה שלש [מאות] הלכות בבהרת עזה ושלש מאות הלכות פסוקות במכשפה לא תחיה ולא היה אדם ששאלני בהם דבר חוץ מעקיבא בן יוסף. אמר מר ככלב המלקק מן הים מדמיה נפשיה לכלב על תלמידיו קאמר ומ״ט אתלמידיו מפני שלא באו בשעת חליו ותניא אמר להם תמהני אם ימותו מיתת עצמן