Parshanut על שמות 22:4

כי יבער איש שדה או כרם. פירוש שיוליך בהמות לאכול שחת שדהו ויצאת הבהמה משדהו לשדה אחר, ישלם וכן פירש הספורני. והטעם דלחייב שן בשדה אחר הלא אם גדורות הן איך נכנסה הבהמה לתוכן ואם אינן גדורות היה לו לגודרה וכדאמר אביי פרק כיצד, וכשנפל הגדר זה אופן רחוק, ועל כרחין שסביב הבקעה היה גדר, רק בין שדהו לשדה חבירו לא היה גדר בינתיים וכשהוליך הבהמות בשדהו היה לו לשומרן שלא יכנסו בשדה חבירו דהא היו גדורות סביב הבקעה. ועיין רפ"ק דב"ב ובש"ך סימן שצ"ז ותראה שזה נכון, ומשו"ה הכתיב את בעירה, היינו מה שמבעירים שדהו ודו"ק.

כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר. הכתיב בעירה בה"א ונראה דבריש כיצד הרגל אמרו תנא שן דחיה ושן דבהמה כו' וזה בעירה על השדה בעיר השדה, וזה על חיית השדה, כמו שכתוב בפ' בראשית ויקרא אדם כו' לכל הבהמה ולכל חיית השדה ותרגום חיות ברא והקרי בעירו זה בהמה בייתית שמקבלת מרות. וע"ד דרש יתכן דמרמז דהבעל שרועה בהמות אשתו, דמן התורה אין קנין לבעל בנכסי אשתו, רק שדרך היה שהוא אוכל פירות נכסיה, יעוי' תוס' סוף השולח, והוא אצלה כרועה על בהמתה, הוא חייב בתשלומין וכמו דתנן מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו, ואף עפ"י שהוא בבעלים כדאמרו פרק השואל גם כן חייב הבעל. ולפ"ז נראה דאם מסרה לרועה והוא הבעלים במלאכת הרועה, גם כן חייב הרועה על תשלומי נזקין של אחרים, כיון שהבהמה תחת הרועה וברשותו ודו"ק, אף אם נאמר דמן התורה חייבת בדברים של חיבה כמצעת המטה וכו' דבבעלים מחוייב לשמור רק דעל תשלומין פטור כמבואר ברמב"ם ואכמ"ל.

שדה או כרם. פירוש, דלא מיבעי שדה דלא אמר היה לו לגודרה, אלא אף כרם דדרך לגדור, ישעי' ק"ה פרץ גדרו והיה למרמס, בכ"ז חייב לשלם.