Parshanut על שמות 22:7

אם לא ימצא הגנב ונקרב בעה"ב אל האלקים כו' עד האלקים יבוא דבר שניהם, אשר ירשיעון אלקים. בסנהדרין פ"ק דף ד', דכו"ע יש אם למקרא רבי סבר ירשיעון אלקים אחריני ולכך סבר דיני ממונות בחמשה, דשני אלקים, וירשיעון תרי, הרי ד' ואין ב"ד שקול הרי חמשה, ורבנן סברי ירשיעון דהאיך והאי, אלקים האמור למעלה כו', פירוש דמעיקרא כתיב האלקים בה"א וכאן כתיב אלקים בלא ה', וכוונתו אלקים מהנך שנקרב ובא אליהם, ודוגמתו במכות י"א ואידך מדלא כתיב הגדול חד מהנך הוא. ולרבי טעמא דכשבאין באין אל הב"ד הקבוע לדיני ממונות והמה חמשה, אבל בגמר דין סגי בשלשה מהן המחייבין דאחרי רבים להטות, לכן כתיב אלקים בלא ה', שלא כל הב"ד מחייבין אותו, ואולי הה"א מרמז דבחמשה ודו"ק.

אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. מכילתא לצרכו, אתה אומר וכו' ת"ל על כל דבר פשע, שב"ש מחייבין על מחשבת הלב בשליחות יד שנאמר על כל דבר פשע, וב"ה אין מחייבין אלא משעה ששלח בה יד שנאמר אם לא שלח ידו כו'. מלשון המכילתא הבנתי עומק דברי ב"ש דסברי דחייב באונסין שיעראו על החפץ תיכף מן המחשבה שחשב ליטלן לעצמו, דכיון דהוי ברשותו מאן מחי בידיה, ולכך קמה תיכף ברשותו והוי כמו גזלן עליה, אבל אימת מחייבינין אותו על המחשבה אם רואין אנו ששלח בה יד אחר כן ומחשבתו בא לידי מעשה, בזה אמרינין דמשעת מחשבה כבר אתחייב באונסין דאגלאי מלתא, דמן המחשבה הוי כמו גזלן, אבל אם לא שלח בה יד, דמחשבתו לא באה לידי מעשה אינו חייב על המחשבה בלחוד והוי כמו עבירה שבין אדם למקום, דאמרו סוף פ"ק דקדושין מחשבה שעושה פירות כשעשאה נפרעין גם על המחשבה רש"י, ולכך כתיבי קראי אם לא שלח בה ידו בשומר שכר, להורות דאף הוא אינו חייב על המחשבה בלחוד, רק אם שלח בה יד, ובשומר חנם כתיב על כל דבר פשע להורות דאף דקיל חייב משעת המחשבה, ולכך לא מהדרי ב"ש כלום בברייתא בגמרא ובזה מדוקדק לשון ב"ה במכילתין, וב"ה אין מחייבין אלא מעשה ששלח בה יד, פירוש, אע"ג דנתקיימה מחשבתו ושלח בה יד אינו חייב מן שעת המחשבה. ועיין לשון משנה ב"מ ודו"ק. ואמר לי אחד, כי בדברינו מיושבת קושיית תוספות ב"מ מ"ג ע"ב ד"ה ב"ש סברי שליחות יד אינה צריכה חסרון כו', דלפ"ז הוא ענין אחר, דאם שלח יד היינו שהגביהה ע"מ ליטול מקצת ממנה אעפ"י שלא נטל אותו מקצת בכ"ז חייב, ובאמת דחייב אח"כ על האונסין שבאו עם שעת המחשבה ודו"ק בכ"ז.