Quotation_auto על איוב 3:19

ואמר מחצית השקל. להורות על מעלת השם יתברך שאינו שואל מישראל אלא לפי כחם. דבר השוה לעניים ולעשירים והוא מחצית השקל. ולזה כוונו רז"ל באומרם שזה היה אחד מהדברים ששמע משה ונרתע לאחוריו. כשאמר ונתנו איש כופר נפשו. והא כתיב ויקר פדיון נפשם. וכן כתיב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. והש"י השיב לו איני שואל מכם אלא כפי כחכם ולא כפי כחי. וזהו מחצית השקל. ולפי שנראה דבר זר שכופר נפש האדם יהיה דבר מועט כזה. לזה חזר ואמר מחצית השקל לתרומת ה'. כלומר הטעם שאמרתי מחצית השקל הוא. לפי שהיא תרומת ה'. ואחר שהיא תרומת ה' היא קדש. ואעפ"י שיהיה דבר מועט. בערך שהיא תרומת ה' הוא דבר גדול. ולזה אמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. כי אחר שהוא דבר של כופר נפש. צריך שיהיו עניים ועשירים שווים. כי לפני הש"י לא ניכר שוע לפני דל. כי אולי אותו שאנו חושבים שהוא גדול הוא קטן או להפך. ועל זה אמר קטון וגדול שם הוא. כלומר שם הוא ידוע אם הוא גדול או קטן. אבל בזה העולם אין אנו יודעים איזהו גדול ואיזהו קטן. ולכן אמר בכאן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. אחר שהוא לכפר על נפשותיכם. ולכן צוה לתת אותו על עבודת אהל מועד. והיה לבני ישראל לזכרון. שיזכרו וישובו אל ה' איך כל ענייני העולם הזה הבל ורעות רוח. מלבד ענייני הנפש ששוים בה עניים ועשירים. ואין שם שררה ומעלה אלא את דכא ושפל רוח. שהוא מחצית השקל שהוא דבר שבור ואין שם שקל שלם. בענין שבזה יעלה זכרוננו לפני ה' לכפר על נפשותינו. וי"א כופר נפש שהוא לשון ביטול והסרה. כמו לא תוכלו כפרה. ועניינו להסיר ולבטל הנגף:

ואולי הטעם שסמך דן ליששכר. לפי שנמצאו בשבט דן אנשים חכמים כמו שנמצאו ביששכר דכתיב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן וגו'. וסייעו במלאכת המשכן. וכן סייע בבה"מ חירם שהיה מדן דכתיב בן אשה מבנות דן ואביו איש צורי וגו' והוא בנה המקדש ועשה לשכת הגזית מושב לסנהדרין שהיו בני יששכר. ולפי שהוא עשה כסא המשפט ראוי הוא שיהיה שופט לישראל. וזהו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל שהוא יששכר. ורבותינו נתנו טעם אחר ואמרו לא ניכר שוע לפני דל מלמד שקטן וגדול שם הוא ושוין לפני הקב"ה. א"ר חנינא שוע זה שבט יהודה שנאמר כי יהודה גבר באחיו. ולזה שבט דן שלא היה ירוד בשבטים כשבט דן שהיה מן הלגיונות וכתיב בו לאחרונה יסעו. ואעפ"כ מצאנו בהרבה מקומות שהשוון הקב"ה במלאכת המשכן דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל וגו' ואתו אהליאב וגו'. ואף בהמ"ק עשה אותו שלמה מיהודה. וחירם מדן. שנא' בן אשה מבנות דן וגו'. וכן המשיח הוא מב' שבטים אביו מיהודה ואמו מדן. שלכך נקראו יהודה ודן גור אריה שהמשיח יוצא מבין שניהם. וכן זכר יעקב בברכתו שמשיח יצא ממנו שנאמר כאחד שבטי ישראל זה המשיח שעתיד לדון כהקב"ה שנקרא אחד. מה הקב"ה בלא ראיה ובלא שמיעה. כן המשיח שנאמר לא למראה עיניו ישפוט וגו'. והריחו מאי והריחו. א"ר אלכסנדראי מלמד שהטעינו מצוה כריחים. רבנן אמרי שמריח ודן ע"כ. רמזו בכאן דבר גדול שאין גבהות לפני המקום. ובעולם הזה אין אנו יודעין מי הוא קטן וגדול. וזהו קטן וגדול שם הוא. בעולם הנפשות הם ניכרין. ולכן רצה השם לסמוך דן הקטן ליהודה הגדול. ולולי חטא שמשון כוחו גדול כיהודה ולכן נקרא שמשון בשם רבו שנאמר כי שמש ומגן ה' צבאות. אף שמשון הגין על ישראל ולא בחייו בלבד הגין על ישראל אלא לאחר מותו. כאמרם ז"ל רבנן אמרי את מוצא עשרים תיבות יש מדן ידין עמו עד ויפול רוכבו אחור. כנגד עשרים שנה ששפט שמשון את ישראל שנא' וישפוט את ישראל בימי פלשתים כ' שנה. א"ר חייא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כדרך שהיו יריאים ממנו עשרים שנה בחייו ע"כ. ונ"ל שדרשו זה לפי שבחייו כתיב וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה ואחר מותו חזר לכתוב והוא שפט ישראל עשרים שנה. נראה שאחר מותו היו יראין ממנו ג"כ עשרים שנה אחרים. וזה להורות על מעלתו. לולי שגרם חטא האשה הזרה שלקח והלך אחר מראה עיניו והיא סבבה מיתתו. ולכן נראה לי כי מיד כשהלך ליקח אותה אשה עם אביו ואמו והרג האריה וכששב באותו דרך ומצא עדת דבורים בגוית הארי ודבש וירדהו אל כפיו וילך הלוך ואכול ויתן להם ולא הגיד להם כי מגוית האריה רדה הדבש. רמזו לו הרעה הגדולה שעשה לעבור על התורה בלקיחת אשה זרה והוא כעובד ע"ז ובעבור מתיקותה ויופיה מאס בתורה. ולכן לא הגיד לאביו כדי שלא יבינו הדבר ויפתרו לו החידה. כי מיד יאמרו לו מה מתוק מדבש לחכך לקחת זאת האשה ומרה תהיה באחרונה. ואח"כ כששאל החידה אל מריעיו והציקתהו אשתו להגיד לה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד. ואחר כך הגיד החידה לאשתו לקיים מה שנאמר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. ואתר כך פירשו לו החידה ואמרו מה מתוק מדבש ומה עז מארי. שפירושו ברור מה מתוקה מדבש זאת האשה הרעה. ומה עז מארי כי זה עזות גדולה כנגד השם והוא כעובד ע"ז. וזהו ומה עז מארי. כי השם היה משלים דברו הטוב אשר דבר ביד עבדיו הנביאים שקראוהו גור אריה. ולכן כפיר אריות שאג לקראתו. בענין שיתקיים ברכתו ותצלח עליו רוח השם וברכת יעקב ומשה רבינו ע"ה וישסעהו כשסע הגדי. ואח"כ מגוית הארי רדה הדבש והלך ליקח עגלה יפיפיה מתוקה כדבש ומרה כלענה. וזהו מתוק מדבש ומה עז מארי. והוא לא הבין פתרון החידה. ועכ"ז רמז פירושה ואמר לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי כי היא עגלה יפיפיה מתוקה מדבש. ועגלה ערופה מרה כלענה כי בעבורה נהרג וכמעט אבד עולמו. אם לא שאמר ואנקמה נקם אחת מב' עיני והעין האחר ישאר לעוה"ב. ועל זה רמז יעקב באמרו לישועתך קויתי ה'. כי אע"פ שעשה הרע בעיני ה' תשועת עולמים יש לו בבית המלך. וכן רמז לישועתך קויתי ה'. לפי שהוא אחרון מהשופטים שהקים להושיעם ולא יקום מושיע אחר להושיעם. אמר לישועתך קויתי ה' שהיא תשועת עולמים ושוא תשועת אדם. וז"ש במדרש ראה יעקב לשמשון שהיתה גבורתו מעין של מעלה וראה שישועתו פוסקת לפי שעה. אמר יעקב לא לישועתו של שמשון אני מקוה אלא לישועת ה' דכתיב עם נושע בה' ע"כ. ובלידת דן פירשתי אותו גם כן שרמז יהי דן נחש עלי דרך על העגלים של ירבעם עיין שם: