Quotation_auto על במדבר 15:13

מלא קמצו סלת יכול מלא הקמיצה יהא סלת והשאר יהא קמח תלמוד לומר מסלתה, אי מסלת יכול מלא הקמיצה והצדדים יהיה סלת והשאר יהא קמח תלמוד לומרמסלתה שתהא כולה סלת. ומשמנה שתהא כולה שמן. מסלתה ומשמנה שתהא הסלת בלולה בשמן. מסלתה ולא מסלת חברתה, משמן ולא משמן חברתה שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד, מכאן אמרו שתי מנחות שנתערבו עד שלא נקמצו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות ואם לאו פסולות. מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול, מסלתה ומשמנה על כל לבונתה שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. על כל לבונתה והקטיר שילקט את הלבונה ויעלה לאישים, והקטיר הקומץ אף על פי שיאן שירים, נטמא הקומץ או אבד יכול יאכלו הכהנים. ודין הוא ומה במקום שהורע כח מזבח בשתי הלחם ובלחם הפנים יפה כח כהנים. מקום שיפה כח מזבח בקומץ אינו דין שיפה כח כהנים בשירים תלמוד לומר והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתן אישים, את אזכרתה נזכרים בה נזכרים בקמיצה נזכרים בלבונתה. ר"ש אומר נאמר כאן אזכרתה ונאמר להלן אזכרתה מה אזכרתה האמור להלן מלא הקומץ אף אזכרתה שנאמר כאן מלא הקומץ והנותרת מן המנחה (כתוב ברמז תמ"ח) והנותרת אף על פי שלא הומלחה אף על פי שלא הוגשה אף על פי של אהקטיר כל לבונתה, מן המנחה פרט לשחסרה היא ולשחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום. לאהרן ולבניו לאהרן תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת ומה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת אף בניו כהנים גדולים אוכילן שלא במחלוקת. לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר את מנחת ישראל. וכימנין יצאו מכלל שנאמר כל האזרח יעשה ככה שאם רצה לרבות ירבה. או אינו אלא שתהא מנחת ישראל נתנת לאשים ומה אני מקיים והנותרתמן המנחה של גרים ושל נשים ושל עבדים תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מנחת ישראל. אין לי אלא מנחותיהן מליקותיהן מנין אמר ר' שמעון קורא אני נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת ישראל. אין לי אלא מליקת ישראל מליקת כהנים מנין אר"ש ודין הוא ומה אם במקום שהתיר סלת רשות אסר סלת מצוה מקום שאסר מליקת רשות והתיר בהן מליקת מצוה. מה התיר מליקת מצוה של ישראל שהרי התיר סלת מצוה שלהם נתיר מליקת מצוה של כהנים שהרי אסר סלת מצוה שלהם תלמוד לומר לאהרן ולבניו קדש קדשים להתיר מליקת כהנים. מאשי ה' אין להם אלא לאחר מתנת האישים:

ככה יעשה לשור האחד. מה ת"ל, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי איל לנסכי כבש יכול נחלק בין נסכי פר לנסכי עגל, ת"ל לשור האחד. או לאיל מה ת"ל, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתי שנים, יכול נחלק בין נסכי בן שתים לנסכי בן שלש, ת"ל או לאיל האחד, או לשה בכבשים מה ת"ל, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי רחלה, תלמוד לומר או לשה בכבשים. או בעזים מה תלמוד לומר, לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר, ת"ל או בעזים. היין מעוטו מעכב את רובו דכתיב ככה. ככה יעשה לשור האחד מגיד שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור. שהיה בדין בן צאן טעון נסכים ובן הבקר טעון נסכים, אם למדת שחלקה תורה בין נסכי כבש לנסכי איל כך תחלק בין נסכי עגל לנסכי שור, תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד מגיד שלא חלקה תורה בין נסכי עגל לנסכי שור. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, שהיה בדין ומה אם במקום שמיעט בנסכים ריבה בין כבש לאיל מקום שריבה בנסכים אינו דין שירבה בין עגל לשור, ת"ל ככה יעשה לשור האחד מגיד הכתוב שאע"פ שריבה בנסכים לא ריבה בין עגל לשור. כמספר אשר תעשו אין לי אלא אלו תמורותיהן מנין, תלמוד לומר כמספר אשר תעשו שלא ימעיט. או אם רצה לרבות ירבה, ת"ל ככה תעשו לאחד כמספרם דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר אין צריך שהרי כבר נאמר כל האזרח יעשה ככה. אין לי אלא שלא ימעט או אם רצה לרבות ירבה, ת"ל כמספר אשר תעשו. או אם רצה לכפול יכפול, ת"ל ככה תעשו לאחד כמספרם, מכאן אמרו מערבין נסכי פרים בנסכי פרים נסכי אילים בנסכי אילים נסכי כבש בנסכי כבש של יחיד בשל צבור של היום בשל אמש, אבל אין מערבין נסכי כבשים בשל פר ואיל. מכאן אמרו [האומר הרי עלי] לוג לא יביא, שנים לא יביא, שלשה יביא, ארבעה יביא, חמשה לא יביא, ששה יביא, מכאן ואילך כשם שהצבור מביא חובה כך יחיד מתנדב נדבה.