Quotation_auto על במדבר 18:15

והעברת אין העברה אלא הפרשה וכן הוא אומר והעברתם את נחלתו לבתו, שמעון בן עזאי אומר והעברת כל פטר רחם מה תלמוד לומר לפי שהוא אומר כל אשר יעבור תחת השבט שומע אני (קנו) אף היתום במשמע. והדין נותן ומה אם (קנז) בעל מום שאינו כשר על גבי המזבח הרי הוא נכנס לדיר להתעשר. (קנח) יתום שהוא כשר על גבי המזבח דין הוא שיכנס לדיר להתעשר. והרי הלקוח שהוא כשר על גבי המזבח ואינו נכנס לדיר להתעשר. והרי הוא יוכיח על היתום שאף על פי שהוא כשר על גבי המזבח לא יהא נכנס לדיר להתעשר. לא אם אמרת בלקוח שלא נולד ברשותו ולפיכך אינו נכנס לדיר להתעשר. תאמר ביתום שנולד ברשותו יהא נכנס לדיר להתעשר. לא זכיתי מן הדין נאמר כאן העברה ונאמר להלן העברה מה העברה האמורה כאן אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו אף העברה האמורה להלן אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו. אי מה כאן זכרים אף להלן זכרים. תלמוד לומר כל אשר יעבור תחת השבט אחד זכרים ואחד נקבות במשמע. וכל פטר שגר בהמה אין פטר שגר בהמה אלא (קנט) ששגרתו אמו יהא פטור מן הבכורה והבא אחריו אינו בכור. אשר יהיה לך להוציא המוכר עובר בהמתו לגוי. משמע אני מוציא את המוכר עובר בהמתו לגוי ומביא את הלוקח עובר בהמתו של גוי תלמוד לומר אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר להוציא את הלוקח עובר בהמתו של גוי. הזכרים לה' מכאן היה רבי יוסי הגלילי אומר רחלה שלא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחד שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה'. וחכמים אומרים אי אפשר לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן. וכל פטר חמור תפדה בשה ולא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטרפה ולא בכוי. ופטר חמור תפדה בשה למה נאמר לפי שהוא אומר אך פדה תפדה וגו' שומע אני כל בכור בהמה טמאה במשמע. תלמוד לומר ופטר חמור תפדה בשה. בכור חמור אתה פודה ואי אתה פודה שאר בכור בהמה טמאה, או פטר חמור תפדה בשה שאר בכור בהמה טמאה בכסות וכלים. תלמוד לומר עוד במקום אחר פטר חמור תפדה בשה. פטור חמור אתה פודה ואי אתה פודה בכור שאר בהמה טמאה. אם כן מה תלמוד לומר אך פדה תפדה. אלא אם אינו ענין שפודין בכור בהמה טמאה. תנהו לענין שמקדישין בהמה טמאה לבדק הבית ופודין מהקדש בדק הבית:

תנו רבנן ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד וזה לא עסק בפריה ורביה לא נמצא שזה גורם לשכינה שתסתלק מישראל. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר חייב מיתה שנאמר ובנים לא היו להם הא היו להם בנים לא מתו. כי לי כל בכור (כתוב ברמז שס"ד). הקדשתי לי כל חנן התם הלוקח עובר חמורו של נכרי וכן הלוקח עובר פרתו והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו במתנה פטור מן הבכורה שנאמר בישראל ולא באחרים. רבי יהודה אומר שותפות נכרי חייבת בבכורה. וחכמים אומרים כל זמן שיר הנכרי באמצע פטורה מן הבכורה, א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור, רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע, כתב רחמנא כל עד דאיכא כוליה, ורבי יהודה סבר בכור משמע כוליה בכור כתב רחמנא כל דאפילו כל דדו, ואי תימא דכ"ע בכור ריבה משמע מר סבר כל למלויי אתא ומר סבר כל לגרועי אתא. וכמה תהא שופות עם הנכרי ותהא פטורה מן הבכורה, רב הונא אמר אפילו אזנו. רב כסדר אמר דבר שעושה אותו נבלה. ורבא אמר דבר שעושה אותו טרפה, מאן דאמר דבר שעושה אותו טרפה סבר טרפה אינה חיה. ומאן דאמר דבר שעושה אותו נבלה קסבר טרפה חיה. מתקיף לה מר בר רב אשי מאי שנא מנפלים דאף על גב דלאו בני חיותא נינהו קדשי דאמר מר פטר שגר בהמה שגר בבהמה, התם כיון דלא עריבו להו חולין קרינא בהו [בבהמה] כל בכור, הכא כיון דעריבו בהו חולין לא קרינא בהו כל בכור. כהנים ולוים פטורין הן עצמן מקל וחומר אם הפקיע קדושתן של לוים את קדושתן של ישראל במדבר שנאמר לקחתי את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל דין הוא שתפקיע את של עצמן. אשכחן אדם בהמה [טמאה] מנלן אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה, כל שישנו בבכור אדם ישגו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה. אמר ליה רב ספרא לאביי בן חדש דאפקע ליפקע, פחות מבן חדש דלא אפקע לא ליפקע. לויה לא תפקע, אלמה אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים. הא לא קשיא [כדמר בריה דר"י משמיה דרבא דאמר] בפטר רחם תלה רחמנא. ואהרן שלא היה באותו מנין לא ליפקע, דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודים, שלא היה באותו מנין, אמר קרא הלוים הוקשו כל הלוים כולן זה לזה, כהנים מנלן כדרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי בכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק, ולדורות מלנן, אמר קרא והיו לי הלוים בהוייתן יהו, וממאי דבשה, אמר קרא אך פדה תפדה וגו', מה בכור אדם לא חלקת בו בין לדורות בין באותה שעה (בשה) [בכסף]. אף בכור בהמה טמאה לא תחלוק בה בין לדורות בין בא תה שעה בשה. א"ר (יוחנן) [חנינא] שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים של ישראל דאמר קרא ואת בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת בהמות הרבה, ואימא בהמה רבה, אם כן ליכתוב קרא או בהמת בהמת או בהמתם בהמתם, מאי בהמת בהמתם, שמע מינה חד פטר טובא. ורבי חנינא טעמא דמתניתין קמפרש, וה"ק מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה, משום דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי המורים של ישראל:

ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת. אמר חשה כיצד אעשה [לישראל], אם אני אומר לר תן לי פדיונך, יאמר לי כבר פדאני בן לוי, ורע"ג פתקין וכתב עליהן חמשת שקלים, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם טלו פתקיכם, מי שעלה בידו בן לוי א"ל כבר פדאך בן לוי, מי שעלה בידו חמשת שקלים א"ל בן פדיונך וצא. אלו דברי ר' יהודה. רבי נחמיה אומר עדיין מחלוקת בדבר, שהיה יכול לומר אין כאן פתק, שכתוב בו בן לוי לפיכך לא עלה בידי, אלא מה עשה משה, נטל פתקין כמנין כל הבכורות וכתב בהן בן לוי, ועוד לקח פתקין אחרים כמנינם, וכתב בהן חמשת שקלים, טרפן ונתנן בקלפי והיה אביו של בכור מושיט ידו בקלפי, עלה פתק שכתוב בו בן לוי היה יודע שפדאו לוי, והיה פטור מחמשת סלעים, ואם עלה בידו פתק של חמשת סלעים אומר לו הרי שם פתק כתוב בו לוי ולא היית ראוי לפדות מן לוי. פקוד כל בכור זכר יש פקידה לבכורות שנאמר פקוד כל בכור זכר. יש פקידה לבנים שנאמר כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים. יש פקידה לשמירה [שנאמר] ופקודתך שמרה רוחי. יש פקידה לשלום שנאמר ושמתי פקודתך שלום. חמשת שקלים לגלגלת, בעא מיניה פלימו מרבי, מי שיש לו שני ראשין, באיזה מהן מניח תפילין, א"ל [או] קום גלי או קביל עליך שמתא, אדהכי והכי אתא ההוא גברא דאתיליד ליה [ינוקא] בתרי ראשי, א"ל כמה בעינן מיהב לכהן, אתא ההוא סבא תנא ליה חייב ליתן עשר סלעין, איני והתני רמי בר חמא מבוך שנאמר אך פדה תפדה שומע אני אפילו נטרף בשלשים יום, ת"ל אך חלק, שאני הכא דבגלגלת תלה רחמנא: