Quotation_auto על במדבר 23:9

ולכן סמך לזאת הפרשה והיו עמים משרפות סיד. שזה רמז על אש גיהנם וסמך ואמר שמעו רחוקים אשר עשיתי בבריאת גהינם לרחוקים ממני. כדי שיראו מפני השם כאומרו והאלהים עשה שייראו מלפניו זו גהינם ודעו קרובים גבורתי. אותם שהיו רחוקים ונתקרבו בתשובה. דעו הגבורה שאני עושה לקבלם בתשובה. ולכן פחדו בציון חטאים מדינה של גיהנם. אחר שאור לו בציון ותנור לו בירושלם. וזהו מי יגור לנו מוסדי עולם. כאומרו מי יגור באהליך הולך תמים. בין במחשבה בין במעשה. ופועל צדק זה מין אחר. שפעולותיו בצדק אבל מחשבותיו לא היו כן. וזהו הולך צדקות ודובר מישרים בפועל. מואס בבצע מעשקות. אפי' במחשבה. נועל כפיו מתמוך בשוחד. כנגד ושוחד על נקי לא לקח. אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. כנגד לא עשה לרעהו רעה שהוא כמו לא תקן. וחרפה לא נשא על קרובו. מה שכרו של זה לא ימוט לעולם הנפשות. כן אמר בכאן הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו. כמו שאמר בכאן כי מראש צורים אראנו וכו'. ולפי שבמקומות כאלו חסר הלחם והמים. אמר בכאן כי לחמו נתן מימיו נאמנים. והרמז לפי שנתעסק בלחם התורה ובמים המשולים בתורה. ותכלית כ"ז מה הוא. מלך ביופיו תחזינה עיניך. להתענג מזיו השכינה. כמו שפירשתי בפסוק והתהלכתי בתוככם. תראינה ארץ מרחקים שיראה גהינם מרחוק. כאומרם ז"ל שפתחי גן עדן מכוונים כנגד פתחי גהינם. וזהו משנה שברון שברם בראותם הצדיקים במנוחה והם באנחה. ואחר שזה כן לבך יהגה אימה מפחד גהינם. בענין שתאמר איה סופר אותיות התורה. איה שוקל קלים וחמורים. איה סופר את המגדלים הוא מגדל דוד מגדל הפורח באויר. והוא סוד הלמ"ד הגבוהה מכל אותיות התורה. ואם בארזים נפלה שלהבת והם יראים מיום הדין כמוזכר בשמואל הנביא מה יעשו האחרים. וכשתסתכל בזה מלך ביופיו תחזינה עיניך ולא עם נועז. וזהו את עם נועז לא תראה. אבל עיניך תחזינה ירושלם של מעלה. שהוא נוה שאנן אהל בל יצען כמו שנתקו ונשברו אהלי העוה"ז. והטעם לזה כי שם ה' החזק והאדיר. וזהו כי אם שם אדיר ה' לנו. ולכן כל דבריו הם חזקים. מקום נהרים יאורים. זה רמז על אור פני מלך חיים דוגמת הנהר והיאור. ולזה אמר מקום נהרים יאורים. ולא נהרים יאורים. כמו שאמר רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ולזה אמר בכאן מקום נהרים ולא נהרים. באופן שאע"פ שנראה שיש שם מים. בל תלך בו אני שיט וצי אדיר לא יעברנו. אבל מה עובר בו אור השם וזיוו וזהו כי ה' שופטנו. באופן שזה הטוב הצפון מעולם הנשמות לא עשה כן לכל גוי. ולפי שזה הטוב הוא העיקר והוא סבת כל הטובות. כאומרו יסתירני בסתר אהלו וגו' הוא הצור שנרמז במרע"ה ושמתיך בנקרת הצור. לכן הזכירו בלעם בתחלת ברכותיו וז"ש כי מראש צורים אראנו כמו שאמר מצדות סלעים משגבו. וזהו העם לבדד ישכון שם בלי עם אחר. וזהו ובגוים לא יתחשב. וכל זה בסבת התורה וריבוי המצות שיש להם כעפר הארץ. וזהו מי מנה עפר יעקב:

ובמדרש הנעלם אמרו שהוא כמו שפיפון עלי אורח. שהלך לעשות כשופיו הנעשים בנחש ושפיפון מצד רוח הטומאה. וכשראה השם תאותו וגודל רתיחתו כנגדם. אמר ויקר אלהים אל בלעם. שצננו מרתיחתו. בענין שלא יטיף עליהם סם המות וארס הנחש. ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי. וכשראה עצמו נבאש ולא השיב לו על ענין המזבחות. היה רוצה לילך לדרכו ולשוב לעירו. וכשראה השם כך וישם ה' דבר. כמי שמשים רסן בפי הבהמה להחזירה למקום שירצה. וזהו שוב אל בלק. שוב מדרכך ולך אל בלק וכה תדבר על כרחך. וישא משלו ויאמר. לפי שנבואתו לא היתה שלימה אמר וישא משלו. לפי שהוא כמושל משלים כמו כי מראש צורים אראנו. מן ארם ינחני בלק. כלומר ראה איך יוכל בלק להצליח בדבר זה נגד ישראל. אחר שלקחני מן ארם נהרים מקום ששם יעקב אביהם. והצליח בבנים ונכסים על כרחו של לבן הארמי. ועשה כנגדו כל מיני קסם ונחש בין מיני כישוף. ולא הועיל כנגדו כאומרו והחליף משכורתי עשרת מונים. והם עשר מיני קסם הנמצאים בעולם. וכן ינחני מהררי קדם. ששם כל מיני הקסם כאומרו כי מלאו מקדם וגו'. לכה ארה לי יעקב שהוא שם עוקבה וערמימות. עד שמצד זה אולי תחול עליהם הקללה וחרם להחרימם. ולכה זועמה ישראל. אבל מצד ישראל שהוא שררה וגילוי פנים. אולי יחול עליהם זעם מעט. אבל מה אקוב. לשם יעקב. כי לא קבה אל. בפדן ארם בכל אותם הכישופים. ומה אזעום. לשם ישראל. כי לא זעם ה'. אבל אמר כי שרית עם אלהים ועם אנשים עשו ולבן. וא"ת אולי זה היה באותו זמן. אבל עכשיו אולי תוכל להם. לזה אמר אינו כן כי מראש צורים אראנו כלומר. אני רואה אותם מיוסדים על אדני פז כהרים החזקים שלא יתמוטטו לעולם:

ויאמר משה אל יהושע ולמה אמר ליהושע מפני שבא משבטו של יוסף. כתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש תצא להבה מבית יוסף ותאכל קש של בית עשו זה יהושע שהרג עמלק. ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל דכתיב אם לא יסחבום צעירי הצאן. ולמה קוראם כך שהן קטנים של שבטים. וכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף. וכתיב וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. זה כתיב בו קטן הנה קטן נתתיך בגוים. וזה כתיב בו נער והוא נער את בני בלהה. זה גדל בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהן. וזה גדל בין שני רשעים ולא למד ממעשיהן. זה חס על כבוד קונו וזה בזה על כבוד קונו. זה כתיב בו ולא ירא אלהים וזה כתיב בו את האלהים אני ירא. יבוא זה ויפול ביד זה. הנה אנכי נצב מכאן שהצדיקים משכימין לצרכי צבור. אנכי נצב בתפלה כמה דאת אמר ויתיצב עמו שם. על ראש אני מזכיר זכות אבות שנאמר כי מראש צורים אראנו. הגבעה אני מזכיר זכות אמהות שנאמר ומגבעות אשורנו. ומטה האלהים בידי שיש בו שבעים שמות אמר יהושע כמה גדולים יש כאן בדור הזה אהרן וחור ושבעים זקנים ולא צוה משה אלא לי לא על חנם צוני אלא שראה שנופל בידי מיד ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה מכאן לשלשה שצריכין לירד לפני התיבה שליח צבור ושנים מסייעין: