ילקוט שמעוני על התורה
אמר רבי אלעזר בר' יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים מצאני זקן אחד אמר לי בוא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב מהם מעכו בבנין ועל דבר זה נענש משה רבינו שנאמר ומאז באתי אל פרעה וגו' אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך, אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בארבע מאות שקל ולא הרהר על מדותי אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת וגו' ביקש מים לשתות ולא הניחוהו עד שעשה מריבה שנאמר ויריבו רועי גרר וגו' ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר על מדותי ולא אמרו לי מה שמך ואתה אמרת לי מה שמך בתחילה ועכשיו אמרת לי והצל לא הצלת. עתה תראה את אשר אעשה לפרעה ואין אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים,
ילקוט שמעוני על התורה
ראה נתתי לפניהם את הארץ, אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא ממה שאתם רואים בעיניכם. בואו ורשו את הארץ אמר להם כשאתם נכנסין לארץ אין אתם צריכים כלי זיין (לא) [אלא] קובע דיופטין ומחלק. אשר נשבע ה' לאבותיכם מה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב אם לענין (ט) שבועת אבות הא כתיב שבועות מטות אומר סלה, אלא מה תלמוד לומר לאברהם ליצחק וליעקב, כדאי יעקב בעצמו כדאי יצחק בעצמו [כדאי אברהם בעצמו], משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה ולא (כתבה) [נתנה] לו אלא כמות שהיא (חזר ונטעה כרם) [עמד העבד והשביחה] אמר מה בידי לא נתנה לי אלא כמות שהיא, חזר ונטעה, כך כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא שנאמר קום התהלך בארץ, עמד אברהם והשביחה שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, עמד יצחק והשביחה שנאמר ויקן את חלקת השדה. לתת להם אלו באי הארץ. ולזרעים אלו בניהם. אחריהם אלו (י) שכבשו דוד וירבעם, וכן הוא אומר הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת,