בית יעקב על התורה
עשות חפציך ביום קדשי. היינו מה שהוא בהכרח, וזה הוא מעשה המצות שהאדם עושה אותם בעל כרחו, וכדאיתא בגמ' (ברכות יז.) מסובלים במצות, היינו שהאדם מכריח עצמו לקיימם, ואף שאינו מרגיש שום טעם והנאה במעשה המצות בעוה"ז, והוא כדכתיב (תהילים ק״ה:ח׳) דבר צוה לאלף דור, היינו שבאם היה העולם מתנהג אלף דור בעבודה ויראה היה נקבע בלבם דברי תורה, שהיו מבינים מעצמם שדרך התורה יפה להם, והקב"ה הקדים ונתן תורה, כדאיתא בגמרא (חגיגה יד.) שנתן להם מיד, ובאם היה מעכב השי"ת מתן תורה עוד עד לאחר אלף דור, שיעבדוהו בעבודה ויראה בלי ד"ת, כעבודה שעבדוהו אבותינו הקדושים קודם מתן תורה, אזי ממילא היה נקבע בלבם אור תורה ולא היה להם שום צורך עוד לעבודה ויגיעה, אך הקדושה עצמה היה נכנס בהם מדור לדור עד שכל הקדושה עצמה היה נכנס ביניהםככמבואר בתפארת יוסף מסכת שבת (פח:): והרצון של השי"ת הוא כעת שעבודת ישראל יהיה ע"י תורה ומצות, ויהיה נקרא על שמם. וכמו שכתוב (תהילים ק״ה:ח׳) דבר צוה לאלף דור, ונדרש במדרש (תנחומא לך יא) על מתן תורה. שראוי היה שינתן תורה לאלף דור ומפני מה נתנה לכ"ו דור על שהיו ישרים וכו'. והיינו, כי באם היה נותנה לאלף דור היה הכל מצד השי"ת, והיה בהכרח לקים את התורה בלי שום בחירה. והשי"ת חפץ להיטיב לבריותיו ורצה לקרות העבודה על שם האדם. על כן הקדים לכ"ו דור, כדי שיהיה להם בחירה והאדם יבחר בטוב וימאס ברע, ויהיה נקרא יגיע כפו., אלא מפני שנתן להם הש"י תורתו הקדושה קודם הזמן, לזה אין האדם מרגיש עוד האור הגנוז בד"ת ודומין עליו כמשא. וכדאיתא שם, מסובלים במצות, לפי שאין עדיין להאדם בהם שום השגה וטעם וצריך להכריח עצמו להםכאענין זה מבואר בכמה מקומות בספרי רבוה"ק ומקורו במי השלוח ח"ב פרשת בא ד"ה והיה לאות [א]: שבהתחלה שאדם מתחיל במעשה המצות ועבודה ואינו מרגיש בהם שום טעם וכדאיתא בגמ' (ברכות יז.) מסובלים במצות. ובתפארת יוסף ראש השנה ד"ה וידעת היום: דהנה בהתחלה, שאדם הולך לקיים את המצות מעשיות, הם כמשא כבד על האדם, כדאיתא בש"ס (ברכות יז.) אלופינו מסובלים, מסובלים במצות וכו'. כי באם לא יכיר את הד"ת הנלבש בזאת הפעולה, אז הוא כמשא כבד על האדם, כמו שכתיב (במדבר ז׳:ט׳) עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. שנצטוו הלוים לשאת את הארון. ואף כי מי שהעמיק היה רואה מפורש שהארון נשא את נושאיו, ועל הלבוש נצטוו לשאת את הארון. כן ממש בכל המצות שנדמה לו לאדם קודם שמעמיק לראות את הד"ת הנמצא בהם, נדמה לו שסובל מהם וכו'. וזה שתיקן יהושע בהתחלה עלינו לשבח, היינו שמוטל עלינו להעמיק ולראות האור הד"ת הנמצא בכל אלו הלבושים. ואח"כ כשבא אדם על הכרה הזאת לראות ולהכיר הד"ת הנמצאים בלבושי ומעשה המצות, סיים, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלהים. והיינו שמכיר שד' הוא האלהים, ששם הוי' נמצא בכל אלו הלבושים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. עיין עוד סוד ישרים שמחת תורה אות סג, סד, לעיל פ' וירא אות ה, אות כו, פ' וישלח אות א, פ' מקץ אות ח, בית יעקב ויקרא פרשת צו אות א.. אבל לעתיד איתא בגמרא (נדה סא:) מצות בטלין לעתיד לבוא, היינו כי כל המצות הם רק למען יקבע בעומק הלב קדושתו ית'. וכמו מצות תפלין שכתוב בהם למען תהיה תורת ה' בפיך, ועתה היא מצוה סתומה. ולעתיד יהיה נקבע קדושת השי"ת בלב ובפה כל נפש מישראל גם בלתי עבודה בפעולהכבוכן מבואר במי השלוח ח"א פ' חקת ד"ה ויקחו: והלבושים הם התורה והמצות, שאין יכולים לבוא לעומק רצון השם יתברך רק ע"י התורה והמצות וכו'. וכ"ז הוא עתה כמוס בהתורה ומצות, אבל לעתיד יראה הש"י זאת מבלי לבוש, כמו דאיתא (גמ' נדה סא:) מצות בטילות לעתיד לבא. לעיל פ' וישב אות יג ד"ה וכן הוא.. ולזה שבת שרומז על עתיד אינו זמן תפלין, ועוד כמה וכמה פעולות ומעשי המצות בטלים ביום השבת. וקראת לשבת עונג. כדאיתא בזוה"ק (בשלח מז.) מאי וקראת דיזמין ליה וכו' מבעוד יום וכו'. היינו, שיהיה האדם מוכן לכל מה שיצוה לו הש"י, וזאת ההכנה נקראת עונג שהוא עיקר החירות, כי ההיפוך מעונג הוא נגע. כדאיתא בתיקוני זוה"ק (הקדמה יב.) עונג שבת בהפוכא נגע וכו', היינו שהוא סגור שלא יוכל להתהפך ממדה למדה, והוא משוקע תחת הרגלו ותשוקתו, ובשבת צריך להיות בן חורין להיות לו בחירה חפשית לרצון השי"ת. לקדוש ה' מכובד. היינו להוסיף לקדושת השי"ת לבושים יפים, כמו קדשהו בכסות נקיה זכרהו על הייןכגלעיל פרשת בראשית אות ב.. וכבדתו מעשות דרכיך. היינו שהצמצום יהיה רק במה שנוגע לעצמך, כי דרך רומז לטרדא כדאיתא (ברכות יא.) דרך וכו' טרוד וכו'. אבל טרדא דמצוה, היינו מה שנוגע לרצון הש"י, יוכל האדם לעשות בגודל התפשטות, כדאיתא בגמרא (ברכות ו:) מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא אמינא קא מחללין רבנן שבתא, כיון דשמענא וכו' לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו וגו' אנא נמי רהיטנא. אמר ר' זעירא אגרא דפרקא רהטא וכו' ושבת הוא הכל חפצי שמים, שגם הנאת הגוף הוא מעונג שבת. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. וכמו שבארו חז"ל (שבת קיח.) אמר רבי יוחנן משום ר' יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיהו נ״ח:י״ד). לא כאברהם שכתוב בו (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ לארכה וגו', ולא כיצחק שכתוב בו (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אלא כיעקב שכתוב (שם כח) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה וכו'. היינו, כי לאברהם נתן קנין רק שהיה עוד בגבולים, כדכתיב בו, שא נא עיניך וראה וגו' כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו' היינו בכל מקום אשר אתה רואה כבוד שמים, שם אתננה לך ולזרעך. והוא מפני שממנו יצא ישמעאל, ובאם היו נותנים לו בלי גבול, היה הוא ג"כ נוטל מזה בלא בחירה. וכן מיצחק יצא עשו, לכך כתיב בו, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, היינו עם צמצומים, שלא היה יתכן ליתן לו גם כן בלא גבול. אבל ביעקב אבינו לא היה בו שום פסולת, לכך ניתן לו בלי שום גבולים, כדכתיב בו, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה וגו'. וזה הוא שאנו מזכירין בכל התפלות שם אבותינו אברהם ויצחק, היינו מפני שבזה העולם עוד לא נגמר הבירור, והשם יתברך נקרא עוד בשם ה' אלהים ע"י צמצומים, כדי שלא יקבלו העכו"ם גם כן, ולכן גם ישראל מקבלים ע"י צמצומים. ובשבת נזכר בהכתוב (ישעיהו נ״ח:י״ד) רק שם יעקב, שנאמר, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, מפני ששבת רומז על העתיד, שנאמר בו (ישעיה ב) ונשגב ה' לבדו, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ואז היא נחלה בלי מצרים חלקו של יעקב:
ישמח משה
גר ותושב אנכי עמכם (בראשית כג ד). פירש רש"י (ד"ה גר) מדרש אגדה (ב"ר נ"ח ו') אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ (בראשית יב ז). הקשה הרא"מ שזה סותר למ"ש רש"י בפרשת לך (בראשית יג ז, ד"ה ויהי) והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה אברם עדיין. ותירץ הפרשת דרכים דמכל מקום יש לגוי חלק במה שזרע עד שיעקרו ז' עממין, (והוי המרעה בשדות אחרים גזל), עיין שם. ולכאורה קשה ממשנה ב"ק (דף מ"ז.) הקדר שהכניס קדרותיו וכו', הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור, ואם כן אף שזרע, הלא זרע שלא במקום הרשות. אך לא קשה מידי, דזה לא הוי שלא ברשות, דכבר הם יושבי הארץ מכבר, ולא בא להם עדיין הצווי שיפנו עצמן מן הארץ. וזה נ"ל בפירוש בקרא בלך לך והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולא באו מחדש והוי ברשות, ואם כן יש לו חלק במה שזרע, והיינו דמדייק התרגום יונתן וכן תרגום ירושלמי עד כדין אית להו רשות בארעא, והבן. ועוד י"ל דנהי דפטור, אבל אסור לכתחילה, אבל רועיו של לוט רשעים היו והיו מרעין בידים בשדות אחרים, וזה אף שהם זרעו שלא ברשות אסור, וכן כתבו התרגומין דהיו מבקרין בארעא נוכראין, וכן כתב רש"י (ד"ה ויהי) שהיו מרעין בשדות אחרים, והבן. עוד יש לישב קושיות הרא"מ הנ"ל, כי הקנין של אברהם היה מכי דייש אמצרי', כמבואר בפרשת דרכים וכדאיתא ב"ב דף (כ') [ק'] (ע"א) הלך בה לארכה ולרחבה קנה, דכתיב (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ, ושם נאמר בביאור אחרי הפרד לוט מעמו, ואם כן יפה אמר הכתוב והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, והבן. עוד נ"ל מה שאמר גר ותושב אנכי עמכם, כי הנה בזה שאמר לו השי"ת לך ולזרעך אתן, ר"ל דיש בארץ הנבחרת שני בחינות, כי היא חלק ה' בהארץ, דהיינו בחינה רוחנית אוירא דארץ מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב). ובחינה הגשמית כמו שהיה בחלק ה' עמו. והנה בחינה הרוחנית בראיה בעלמא קנה, כמ"ש באור החיים בפסוק (בראשית יח ב) וירא וירץ לקראתם, שבראיה שראה את המלאכים נתרפא ממכאובו ועמד וירץ לקראתם. והיינו אמרו ית' לאברהם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך (בראשית יב א), ר"ל לא כשאר ארצות אשר בחרב ובחינת נעשה מלחמה אבל בראיה אין תועלת, אבל ארץ כזו אין צריך לחרב וחנית, רק בראיה בעלמא תירש כל טוב שבה. וכן משה היה מתאוה לכנוס לארץ, נאמר (דברים לד א) ויראהו ה' את כל הארץ. על כן אמר גר ותושב אנכי, כי גר מצד גשמיות ותושב מצד רוחניות, ואם כן אינו סותר להפסוק והכנעני והפריזי וגו', ואמר זה כי לא יצטרך לשלם בעד גשמיות, אבל בעד רוחניות אשר לא יערכנה כל הון, אינו צריך לשלם כי היא שלו ואין בזה רמאות. והיינו מ"ש להלן (בראשית כג ט) בכסף מלא יתננה לי בתוככם, ר"ל מה שבתוככם דהיינו ברשותכם יתננה לי בכסף מלא, מה שאין כן הקדושה אינו ברשותכם כי כבר היא שלי, והבן. ועל פי זה תבין בפרשת לך לך (בראשית יג יד-טו) וה' אמר אל אברהם שא נא עיניך וראה וגו', (בראשית יג טו) כי כל הארץ אשר אתה רואה, היינו בחינה רוחנית לך אתננה, (כי הגשמיות של כל הארץ אי אפשר לראות כולה ממקום אחד), ולזרעך עד עולם, כי בחינה זו ירשו זרעך עד עולם אף בזמן הגלות והתפללו אליך דרך ארצם (מלכים א' ח מח), והבן. והנה לפירוש רש"י שאמר להם אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין, יש להבין כיון שבא בבקשה מהם, לענין מה הודיע להם ואם לאו אטלנו בחזקה, ולאו אורח ארעא בהכי כשמבקש איזה דבר מחבירו לומר לו אם תתן לי מוטב ואם לאו אטלנה. והנ"ל בזה שיש בזה דבר חכמה, בהקדים הא דאיתא בפרק קמא (דכתובות דף ג' ע"ב) הרי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח וכו', ומת אביו של חתן או אמה של כלה, מכניסין את המת לחדר, ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה, ואחר כך ז' ימי אבילות. וכתבו התוס' (כתובות ד' ע"א) בועל בעילת מצוה ופורש קודם שיקבר המת, אבל לאחר שנקבר לא, דדברים של צנעה נוהג וכו', והשתא מקלינן טפי באנינות דאורייתא מבאבילות דרבנן, מידי דהוי אנעילת הסנדל ועטיפת הראש וכפיית המטה, עכ"ל. ור"ל דקשיא להו אמאי מקילין באנינות דאורייתא יותר מבאבילות דהוא רק מדרבנן, ועל זה תירצו מידי דהוי אנעילת הסנדל וכו'. ולי נראה לתרץ קושיא זו בדרך אחר, והוא על פי מ"ש התוספת (ברכות ז' ע"ב) ריש פרק מי שמתו מוטל לפניו פטור מכל המצות וכו' (ד"ה ואינו), דאדם שמת בבית האסורים ואין המושל מניח לקברו, נראה שאינו חייב לנהוג בו אנינות, שהרי אין זה מוטל עליו לקברו, מפני שאינו יכול לפדותו ולקברו, כדתניא (מסכת שמחות פ"ב י"א) נתייאשו בעליו מלקברו, מתאבלין עליו ופסק מיניה תורת אנינות. מיהו באותו שתפסו מושל, גם אבילות אינו חייב, דלא דמי לנתייאשו ששם אינו קוברו, אבל הכא עדיין הוא מצפה אם יוכל לעשות פשרה עם המושל להניחו לקברו, וכן מעשה דרבי אלעזר ברבי שמעון בב"מ דף פ"ד (ע"ב) דפסק מצות אנינות, עכ"ל. ולפי זה י"ל דחכמים תקנו וגזרו שלא לקבור המת טרם יבעול בעילת מצוה, ויש להם כח לגזור כן דשב ואל תעשה הוא, וכיון שחכמים אסרו לקבור, הרי שוב אינו מוטל עליו לקברו עתה ופסק ממנו אנינות, וגם אבילות אינו חל שהרי בדעתו לקברו לאחר שיבעול, והוי ממש כמו שהמושל אינו מניח לקבור שלא חל עליו לא אנינות ולא אבילות, ולכך בועל בעילת מצוה ולא מקלינן כלל באנינות, דעדיין לא חל עליו כלל מטעמא דאמרן, אבל אחר שיקברנו על כרחך חל עליו אבילות מדרבנן, לא רצו לבטל איסור דרבנן להתיר בעילת מצוה, אבל קודם שיקבר בדין רשאי לבעול, דבכהאי גוונא אין כאן אנינות כלל וכדאמרן, וזה נכון. ובכן נבוא אל המכוון, כי הרי יש לדקדק במה שאמר אברהם תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני, האי מלפני הוא שפת יתר לכאורה. אבל יתכן לאשר מי שמתו מוטל לפניו, הוי אונן ופטור מכל המצות, וז"ש תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני, כלומר שהוא מוטל לפני ועלי לקברה וחל עלי אנינות (ופטור ממצות), ואמנם פן יאמרו לו שכיון שאינם נותנין לו אחוזת קבר בתוכם ואינם מניחין אותה לקברה, הוי כמו שהמושל אינו מניח לקברו ולא חל עליו לא אנינות ולא אבילות, לזה הקדים ואמר להם גר ותושב אנכי עמכם, אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנו מן הדין, אם כן כיון שבידי ליטול בחזקה ולקברה שוב מוטל עלי, ולכן בקשתי תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני, ר"ל המוטל עלי לקברה וכאמור, והבן כי נכון הוא.
אגרא דכלה
ונמרוד שהיה גבור (פז) ציד, ר"ל שכחו היה כח עשו שהוא איש ציד (בראשית כה כז), לכן הרג עשו את נמרוד (פח) גבור ציד (פט), ולקח הבגדים של אדם הראשון (צ) ממנו (ב"ר פס"ה ט"ז), ויעקב קנה הבכורה (צא) באותו הפרק שבה תלוי בגדי כהונה (צב), נמצא שבית עשו לק"ש שהן ארבע מאות איש של עשו, הן הן ת' בתי דינין של נמרוד שירש עשו ממנו. לכן (צג) אותן הל' (אומות) שנחסר בדור הפלגה, השלים הקב"ה באברהם, וזה סוד ואברהם היו יהי"ה לגוי גדול (בראשית יח יח), שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ט ג') לא פחת עלמא (צד) מתלתין צדיקים. וקשה מאי ענין זה לסדום. אבל לפי שאנשי סדום היו מגלגול דור הפלגה, וזה סוד ואנשי העיר (צה) אנשי סדום (בראשית יט ד) (צו), ולפי (צז) שבוני המגדול נחסרו מהם ל' אומות שהציף הים, השלים הקב"ה באברהם דהיינו י"ו בני קטורה וי"ב בני ישמעאל וב' בני יצחק, ולכן אמר (צח) "מגדל "עז, בוני המגדל פגמו בשם הויה שהוא צורת ל' שנקרא מגדול, לכן פגעה בהם יד השם (צט) שהוא המלכות שנקנית בל' מעלות, וחסרו מהם ל' אומות, "בו "ירוץ "צדיק, זה אברהם שהמליך את השכינה שנקרא מלכו"ת בכל איבריו, כמנין אברהם (ק) בגימטריא רמ"ח, ולכן לא היה אדם שקראו להקב"ה אדני (א) עד אברהם (ברכות ז' ע"ב) (ב) כמ"ש דניאל (ט יז) למען אדני, למען אברהם שקראו להקב"ה אדון, ומ"ש במסכת נדרים (דף ל"ב ע"ב) לבסוף מלך על רמ"ח איברים, ר"ל שהמליך השכינה על כל אבר ואבר בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט) (ג), לכן זכה הוא להשלים ל' אומות שנחסרו עבור "מלכות שניקנית בל' מעלות, לכן קודם מפלת סדום אמר (בראשית יח יח) ואברהם היו "יהיה, שהוא ישלים חשבון יהי"ה שהם ל' אומות שנחסרו מדור הפלגה שהם גלגול סדום, וז"ש "ונברכו "בך כל גויי הארץ מלשון הבריכה, וטעם שנפרדו לע' אומות, שקודם חטא אדם הראשון היה "אור "באלף (ד), ואחר כך "עור בעין וילבשם (בראשית ג כא, זוהר ח"א ל"ו ע"ב), וממנו ירש נמרוד (ה) כתנות "עור בעי"ן, והן בגדים של אדם הראשון שלבש נמרוד, והיו מתייראין ממנו כל חית השדה, והוא סוד הזי"ו (ו) של ע' קליפין, לכן נפרדו לע' (ז) שרים, ואברהם היה תיקן "אור באלף, לכן אמר אברהם אנכי "עפר "ואפר (בראשית יח כז), מן "עפר שהוא בעי"ן עשה "אפר באלף (ח), וזה זכה משעה שנשלך לכבשן האש ונעשה אפר מקלה (ט), וזה נרמז במלת (י) "על כן "יאמר, ר"ל מלת "על, תמן קומת של אדם הראשון שהוא ק' (יא), והם חטאו בחטא אדם הראשון "וגרמו ע' קליפין כמנין כ"ן, לכן נחסר מן ע' אומות ל' כמנין "על (יב), ואברהם שהוא תיקן דור הפלגה אמר כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח ה), אמרו רז"ל (ב"ר פע"א ד') כל מקום שנאמר "על "כן מרובה באוכלסין (יג), ולכן "בהפרידו "בני "אדם (דברים לב ח) שהוא דור הפלגה (ספרי שם, ילקו"ש רמז תתקמ"ב), "יצב "גבולות "עמים למספר "בני "ישראל, שהם ע' כנגד ע' שרים של מעלה, ולפי "שסנחרב הוא גלגול (יד) נמרוד, שבימי נמרוד היה הניפוץ, ובימי סנחריב היה (טו) הבלבול (ברכות כ"ח ע"א), ונרמז עוד זה בפרשת הפלגה (בראשית י יא) מן הארץ ההוא יצא אשור, ר"ל סנחרב מלך אשור היה מגלגול דור הפלגה שהוא נמרוד, ומן אותו הארץ יצא מלך אשור, ולכן נקרא "אמרפל שהוא סנחרב הנקרא פו"ל (מלכים ב' טו יט) (טז), ואמרו בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) שהוא גוג ומגוג (יז) שיבוא עם ע' אומות וילחם על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), וזה נרמז במלת "על "כן יאמר (יח) לעתיד לבוא, דאיתמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד) שהוא על מלחמות (גוג ומגוג) לעתיד, "כנמרד "גבור "ציד "לפני ה', ר"ל על ה' ועל משיחו, ולכן במזמור שלפניו (תהלים א ה) אמר "על "כן "לא "יקומו "רשעים "במשפט, על דור הפלגה שנקראו "רשעים "להפלגת "רשעם, ואחר כך באנשי סדום שנקראים "חטאים, וז"ש "וחטאים "בעדת "צדיקים, וחוזר ומפרש שהיה אברהם יורש אותן ל' אומות שנחסרו מן ע' אומות של דור הפלגה (תהלים א ו), "כי "יודע (יט) י"י "דרך "צדיקים זה אברהם, "ודרך "רשעים "תאבד שהן דור הפלגה, לכן אמר מיד מזמור למה רגשו (תהלים ב א), שהוא על מלחמות גוג ומגוג שהוא מגלגול דור הפלגה, ומלחמות ארבע מלכים של אברהם (כ) שנעשה עפר שלו חרב (ישעיה מא ב), וכן יהיה לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ט ע"א), וכמו שהיה אברהם מנצח ארבע מלכים, כן לעתיד נכללין בו כל ארבע מלכיות (כא). והנה היה אברהם בימי נמרוד (כב), כמו חזקיה בימי סנחרב וכן משיח בימי גוג ומגוג, ולכן איתא במדרש (במ"ר ) ד' הן שבא להם החכמה מעצמה ולא היה להם (כג) שום רב, "איוב "אברהם "חזקיה "משיח. והענין (כד) כי גלגול תרח (כה) אבי אברהם שהיה בימי נמרוד הפלגה היה איוב, ונרמז (בראשית יא לב) וימת תר"ח "בחרן (בראשית יב א) "ויאמר "י"י "אל, ר"ת למפרע "איוב, ולכן נרמז בפסוק (במדבר יג כ) היש בה "עץ זה איוב (ב"ב ט"ו ע"א), שהגין אחר כך "כעץ על שהיה מתחלה "עובד צלמים (כו), ועל אברהם איתמר (תהלים א ג) והיה כעץ (כז) שתול "על פלגי מים, שהציף (כח) ים אוקיינוס ע' אומות של רשעים הנרמזים ברישא דקרא "הפלגה "סדום (כט), וחוזר ומפרש הל' אומות השלים אותן אברהם, "אשר "פריו "יתן (ל), זה ישמעאל שבו השלים י"ב (לא) נשיאים, ועליהו לא יבול, זה יצחק (לב) שהשלים שני גוים יעקב ועשו, "וכל "אשר "יעשה "יצליח, אלו (לג) י"ו בני קטורה, (תהלים א ד) "לא "כן "הרשעים זה דור הפלגה (לד) שנחסר' ל' אומות מהם, שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, שכן הרג אותם אברהם במוץ שלו בעפר שזרק עליהם, ולפי שהיה אברהם (לה) דיוקן תרח אביו, שנתגלגל אחר כך באיוב שהיה מן "יבמה (זוהר ח"ג רט"ז ע"ב) (לו), הוצרך הקב"ה לרמוז בכאן גלגול איוב, ואמרו "לך "לך מארצך, ר"ל כשהיה אברהם בר מאה שנין כמנין "לך "לך, אז זכה איוב להצטרף ולהתגלגל ולבוא לזה העולם, ולכן היה דומה איוב בענין זה לאברהם שלא היה לו רב, רק (ב"ר פס"א א') מעצמו היו שני כליותיו נובעות כמין שני רבנים, וכן חזקיה בימי סנחרב נדמה בזה לאברהם, ואתמר גביה (ישעיה ז טז) בדעתו מאוס ברע (לז) ובחור בטוב, וכן משיח בימי גוג ומגוג "והריחו ביראת ד' (ישעיה יא ג), כי ג' המה בדרגא חדא, וסודו מא"ח רחוק (משלי כז י) בקליפה (לח) "משחית "אף "חימה, ובקדושה ג' אבות אלו שהם מתגרין בג' גוליירין בישין אילין. והנה בקעת דורא (לט) שם העמיד נבוכדנצר צלם (סנהדרין צ"ב ע"ב), כי משם נבראו עגבותיו (מ) של אדם הראשון (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולכן נקראת שמה שנער ששם ננערו כל הקליפות, נקרא בבל (מא) שנתערבו שם הרבה ניצוצות טהורות, ולכן היה עיקר (מב) תורה שבעל פה בבבל (סנהדרין כ"ד ע"א). וזה סוד אזכיר "רהב "ובבל (תהלים פז ד) (מג), כמו שהיה במצרים הרבה ניצוצות תקועות שם (מד), עד שהוצרכו ישראל לירד למצרים להוציא משם הניצוצות טהורות, ומזה הטעם הוצרך אברהם לירד למצרים, כי כבר אמר הקב"ה לאברהם קום התהלך בארץ (בראשית יג יז), התהלך דייקא (עיין בביאורי) (מה) והיה תמים להוציא הניצוצות התקוע בארץ ממש, כמ"ש (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך "בארץ "לא "להם, שרמז בר"ת בל"ל, כדאיתמר גבי בבל כי שם בלל ד' (בראשית יא ט) (מו), לכן אמר אזכיר "רהב "ובבל, שבבל נדמה לענין זה למצרים שהיו שם ניצוצות טהורות, וכמו שלא היו יכולין ישראל לקבל תורה שבכתב "עד "אחר "גלות "מצרים, (התיבות המנוקדים הגהתי בפנים), כן גם כן לא יוכלו ישראל להשלים תורה שבעל פה, עד שהיו בבבל שם נגמר תלמוד רב אשי, ולכן מיד ירידת אברהם למצרים שהיא היתה עבור תורה שבכתב, זכר בתורה בענין ד' מלכים שהיו בעמק המלך, על בבל שהיא עמוקה, ואמרפל הוא מלך בבל, שם זכו ישראל לקבל תורה שבעל פה, וזה סוד שרמז בזה הפרשה והריגת המלכים (בראשית יד יד) וישמע אברהם כי נשבה אחיו (בראשית יד יב) ואת כל "רכושו "בן "אחי אברם, שכתב האר"י ז"ל בספר כוונת שהוא ר"ת "רבא, שבאותו פרק נתכונן (אפשר צ"ל נתכוין) אברהם להוציא ניצוצות של "רבא שהיה תקוע בלוט. וקשה מאי עניינו לכאן. אבל לדידי ניחא שבזו המלחמה היה מתעסק אברהם להוציא ניצוצות של תורה שבעל פה שזכו ישראל בימי "אביי "ורבא (מז) שהיו בבבל, כמו שבירידה ראשונה של מצרים נתעסק להוציא קבלת תורה שבכתב ביציאת מצרים, כן בפרשה שלאחריו בהריגת ד' מלכים, נתכונן לקבל תורה שבעל פה, ולכן אמר במזמור (תהלים פז א) ביסודת"ו (מח) על הררי קדש, על ניצוצות הקדושים שהם בארץ ישראל, כמ"ש (תהלים פז ה) ולציון (מט) יאמר (נ) "איש ואיש יולד בה, כי שם "יסוד "של (נא) קדושה: