Quotation_auto על בראשית 2:16

ויצו ה' אלקים על האדם תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס רבי שמעון אומר אף על הכשוף רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו לא ימצא בך מעביר בנו וגו' ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך לא ענש אלא אם כן הזהיר רבי אלעזר אומר אף על הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים אין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן. מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויצו אלו דינין וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר ונוקב שם ה'. אלקים זו ע"א וכן הוא אומר לא יהיה לך אלקים אחרים. על האדם זה שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם. לאמר זה גלוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו. מכל עץ הגן ולא גזל. אכל תאכל ולא אבר מן החי. כי אתא רבי יצחק תני איפכא ויצו זה ע"א מאי משמע רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר סרו מהר מן הדרך וגו' וחד אמר עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו איכא בינייהו גוי שעשה אלילים ולא השתחוה לה מאן דאמר עשו משעת עשיה מאן דאמר כי הואיל הלך אחרי צו עד דאזיל בתרה ופלח לה. תנו רבנן אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר על הדם מן החי מאי טעמא דרבי חנינא בן גמליאל קרי ביה בשר בנפשו דמו לא תאכלו דמו בנפשו לא תאכלו. ורבנן ההוא למישרי שרצים הוא דאתא כיוצא בו אתה אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ורבנן ההוא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו. למה לי למיכתב בבני נח ולמה לי למיכתב בסיני כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר כל מצוה שנאמר לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה רבי שמעון אומר אף על הכשוף דכתיב מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה וגו' כל שישנו בכלל כל שוכב ישנו בכלל מכשפה לא תחיה רבי אלעזר אומר אף על הכלאים דאמר קרא את חקותי תשמורו חקים שחקקתי לך כבר. בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה מה בהמתך בין בארץ בין בחוץ לארץ אף שדך וכו'. אלא מעתה ושמרתם מצותי וגו' חקים שחקקתי לך כבר התם ושמרתם את חקותי חקים דהשתא הכא את חקותי תשמרו חקים דמעיקרא תשמורו. ודינין בני נח אפקוד והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה ז' שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלקיך ואמר ר' יהודה אמר רב כאשר צוך במרה אמר ר' פפא האי תנא דבי מנשה היא אפיק ד"ך ומעייל ס"ך דתנא דבי מנשה ז' מצות נצטוו בני נח עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים רבי יהודה אומר אף על ברכת השם ויש אומרים אף על הדינין. כמאן אזלא הא דאמר ר' יהודה ויצו ה' אלקים על האדם. אלקים אני ולא תקללני אלקים אני ואל תמירני אלקים אני יהי מוראי עליך כמאן כיש אומרים. ותנא דבי מנשה אי לא דריש ויצו הני מנא ליה לעולם לא דריש והני כל חדא וחדא באפי נפשייהו כתיבי. עבודה זרה וגלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ ותנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא עבודה זרה וגלוי עריות. עבודה זרה דכתיב פן תשחיתון. עריות דכתיב כי השחית כל בשר ואידך בעובדייהו הוא דקא מגלי. שפיכות דמים דכתיב שופך דם האדם ואידך קטלייהו הוא דקא מגלי. גזל דכתיב כירק עשב נתתי לכם ואמר ר' לוי כירק עשב ולא כירק גינה. ואידך ההוא למישרי בשר הוא דאתא. אבר מן החי דכתיב אך בשר בנפשו דמו ואידך ההוא למישרי שרצים הוא דאתא. סירוס דכתיב שרצו בארץ ורבו בה ואידך לברכה בעלמא. כלאים דכתיב מהעוף למינהו ואידך לצוותא בעלמא:

וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן שמענו שיש הלוך לקול הלוך לאש לא שמענו והיכן שמענו להלן ותהלך אש ארצה. מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך מקפץ ועולה. עיקר שכינה בתחתונים היתה כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה לרקיע ראשון עמד קין וחטא נסתלקה לרקיע שני עמד דור אנוש נסתלקה לרקיע ג' דור המבול נסתלקה לרקיע ד' דור הפלגה נסתלקה לרקיע ה' סדומיים נסתלקה לרקיע ו' מצרים נסתלקה לרקיע ז' ועמדו ז' צדיקים והורידו אותה לארץ אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם ומשה דכתיב צדיקים יירשו ארץ וגו' ורשעים מה עושים פורחין באויר אלא צדיקים ישכינו שכינה בארץ. וישמעו קולן של אילנות אומרים הא גנבא דגנב דעתיה דברייה שמע קולן של מלאכי השרת אומרים מתהלך מת הלך לו אותו שבגן א"ל הקב"ה לרוח היום הרויחו לו את היום כך אמרתי לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות אי אתם יודעים אם יום אחד משלי או יום אחד משלכם הריני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף שנים והוא חי תתק"ל שנה ומניח ע' לבנים הדא הוא דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה. לרוח היום לרוח מזרחית דגן. לרוח שהוא עולה עם היום. זבדי בן לוי אמר לרוח מערבית דגן לרוח שהיא שוקעת עם היום על דעתיה דרב הקשה עליו כל שהיום עולה הוא מרתיח על דעתיה דזבדי ריתח עליו כל שהיום שוקע הוא צונן. ויתחבא האדם גרע קומתו ונעשה מאה אמה. בתוך עץ הגן רמז לתולדותיו שיהו נתונין בארונות של עץ. אל יכנס אדם פתאום לבית חבירו וילמדו כל אדם דרך ארץ מן המקום שעמד על פתח הגן וקרא לו לאדם שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה. רבי יוחנן כד הוה סליק למשאל בשלמיה דרבי חנינא הוה מבעבע על שם ונשמע קולו. אמר רבי שמעון ד' דברים הקב"ה שונאן ואני אין אני אוהבן האוחז באמתו ומשתין והמשמש מטתו ערום והאומר דברים שבינו ובין אשתו בפרהסיא והנכנס לביתו פתאום וכל שכן לביתו של חבירו. רבי אבהו בשם רבי יוסי ברבי חנינא והמה כאדם עברו ברית אמר הקב"ה אדם הראשון הכנסתיו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי ודנתיו בגרושין ובשלוחין וקוננתי עליו איכה. הכנסתיו לגן עדן ויקח ה' אלהים את האדם וגו' וצויתיו שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם ועבר על צוויי המן העץ אשר צויתיך. ודנתיו בשלוחין וישלחהו ה' אלהים. ודנתיו בגרושין ויגרש את האדם. וקוננתי עליו איכה ויאמר לו איכה איכה כתיב. אף בניו הכנסתים לארץ ישראל דכתיב ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וצויתים צו את בני ישראל ועברו על צוויי וכל ישראל עברו תורתך ודנתי אותם בגרושין מביתי אגרשם ודנתי אותם בשלוחים שלח מעל פני ויצאו וקוננתי עליהם איכה ישבה בדד:

ואתה תצוה למדנו שהצווי מיד בשעת מעשה. לדורות מנין תלמוד לומר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך מחוץ לפרכת העדות הא למדנו שהצווי מיד ולדורות מצווי הזה נמצינו למדין לכל הצוואות שבתורה. היה רבי ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צוואות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינו אלא מיד בשעת מעשה ולדורות אף פורטני בכל הצוואות שבתורה שלא יהו אלא בשעת מעשה ולדורות. רבי יהודה בן בתירה אומר אין צווי בכל מקום אלא זירוז שנאמר וצו את יהושע וחזקהו וגו'. לפי דרכנו למדנו שאין מחזיקין אלא המוחזקין ואין מזרזין אלא המזורזין. רבי שמעון בן יוחאי אומר אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה צו את בני ישראל ונתנו ללוים צו את בני ישראל את קרבני לחמי הא אין צווי בכל מקום אלא חסרון כיס חוץ מאחד כי אתם באים אל הארץ לזרזם על חלוק הארץ. רבי אומר אין צווי בכל מקום אלא אזהרה שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם וגו' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל: