תיבת גמא
בפסוק אכל תאכל ולא אמ"ה. נסתפקתי אמ"ה מבן פקועה אי שרי לבן נח דרהיט ואזיל ושה מעליא הוא כמ"ש מהו לפדות בבן פקועה. ול"ד למפרכסת חולין ל"ג א' התם י"ל הואיל ושחיטה מהני למהוי כמתה לישראל ה"ה לכ"נ משא"כ בן פקועה עיין תוס' שם ד"ה אחד בטעם תשוב כזה י"ל דל"ש מי איכא מידי. וכ"ש בהפריס דכל דרבנן ד"ת מלא תסור והכי אתני דלא לילקי עליה מ"מ לא שייך מי איכא מידי. ואסור להושיט לב"נ ומפסחים כ"ב ב' והרי אבר מ"ה כדמות ראיה וי"ל מדאמר מניין משמע רק מלפני עור. ואי"ה פ' עקב יבוא' עוד. עוד נסתפקתי חלב מטריפה אי שרי לב"נ דלא שייך מי איכא מידי לדאסור משום טריפ' וי"ל דזה איסור אחר הוא ואמ"ה בחלב הותר. ל"ד לפסול בשחיטה דאסור למכור בני מעיים לב"נ כמ"ש בפריי לי"ד כ"ז התם לא מהני השחיטה מידי. ול"ד למפרכסת קודם שתצא נפשה דאסור לב"נ התם לתא דאמ"ה לא תאכלו על הדם. ולריש לקיש דלית ליה לכאורה האי כללא מי איכא מידי עיין תוס' חולין שם קשה לא לשתמיט בכל הש"ס לומר לדידיה חלב מטריפה אסור לב"נ ונהי כשירה י"ל ויקח חמאה וחלב ש"מ לכאורה כש"כ י"ד פ"א אות י"ב דמימי חלב שריא וגלי קרא דחלב לאו בכלל אמ"ה ויש לדחות ועיין בכורת וי"ו ב' חלב חידוש קשה להש"ך שם מאי חידושיה עיין מ"ש בפריי שם ואי"ה פ' עקב יבואר עוד. וגם פ' נח יע"ש ועיין פ' כי תצא.
מדרש לקח טוב
אשר בנו בני האדם. מה הוצרך לומר בני האדם. בני דוגמתו של אדה"ר שלא עמד על מצותו. והם לא עמדו על מצוותם. דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם (בראשית ב יו). ויצו זו ע"ז. וכן הוא אומר הואיל הלך אחר צו (הושע ה יא).
מדרש לקח טוב
ד"א מצותי. אלו ז' מצות שנצטוו בני נח ע"ז וג"ע וש"ד וגזל ואבר מן החי ודינין וברכת ה'. כדמפורש לעיל על ויצו ה' אלהים על האדם (בראשית ב טז).