צרור המור על התורה
ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי. הנה הספק בכאן מבואר. שנראה שהיה כפוי טובה האם ראוי למי שנותנים לו מתנה שיאמר [אין] אני חפץ בה. וכל שכן שיאמר מה מתנה היא זו. ועוד מהו שחזר לומר ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע כי זאת האמירה הראשונה שאמר ואנכי הולך ערירי. אבל הכוונה לאברהם בזה לפי שהשם א"ל שני דברים האחד אנכי מגן לך בעולם הזה. והשני שכרך הרבה מאוד בעולם הבא. ולכן אברהם הוצרך לומר ב' אמירות כנגד השני דברים הנזכרים. והשיב תחלה למאן דסליק מיניה לפי שהיא העיקרית מעולם הנפשות. כי דברי העולם הזה הם הבל. ולכן התחיל לההביל ואמר ה' אלהים מה תתן לי. כי כל דברי העולם הזה אינם חשובים בעיני לכלום בערך טובות העולם הבא. ואתה אמרת אנכי מגן לך בעולם הזה שכרך הרבה מאד לעולם הבא. ולכן השיב על דברי העוה"ב ואמר ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. כי ידוע כי מי שמת בלא בנים אינו זוכה להכנס בהיכל המלך פנימה כאומרו בחזקיהו ע"ה מת אתה ולא תחיה. מת אתה בעה"ז ולא תחיה לעולם הבא לפי שלא היו לו בנים כמוזכר בברכות. ואם כן אחר שאני הולך ערירי בלא בנים איך איפשר לקבל שכר עולם הבא שאמרת שכרך הרבה מאד. ולכן אמר ערירי כמו ערירים ימותו ותרגומו בלא ולד והרי הוא נכרת. ואחר שאני נכרת וזרעי נכרת מה תתן לי בכל טובות העולם הזה אחר שאין לי חלק לעולם הבא. אחר שבן משק ביתי הוא דמשק אליעזר איש נכרי כנעני. והנה אם כן באומרו מה תתן לי הורה מעלתו וצדקתו שהיה מהביל כל הדברים בערך דברי העה"ב. וכנגדו מה שאמרת אנכי מגן לך שכרך בעולם הזה חזר לומר ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע. כלומר מה שאמרת שתהיה לי למגן בעולם הזה ושתטיב לי בטובות העה"ב. אלו הטובות איני רואה אותם טובות. כי אחר שלי לא נתת זרע עצם מעצמי ובשר מבשרי וזהו לי. ואני רואה בן אחד נכרי כנעני יורש אותי. זה הרע הגדול שבכל הרעות שיאכלו זרים יגיעי. וא"כ כל טובות העולם בערך הרע הגדול הזה אינם כלום. ולפי שראה השם כי דבריו צדקו בזה קבל דבריו ואמר לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. בענין שבזה נכלל השני דברים הנזכרים כי אחר שיהיה לו יורש ירש עולם הבא וירש העולם הזה כי לא יבוזו נכרים יגיעו. ולכן אמר והנה דבר ה' אליו בשמחה ולא בעצבון בנבואה ולא במחזה כמו שאמר למעלה. וזהו והנה דבר ה' אליו כי לתועלתו נתייחד הדיבור אליו: