שני לוחות הברית
ואמרו עוד (בר"ר יח, ד) הקב"ה ברא העולם בלשון הקודש, כמו שהביא רש"י אפסוק (בראשית ב, כג) לזאת יקרא אשה, מכאן שנברא העולם בלשון הקודש. ויש לדקדק בלשון דהכי הוי ליה למימר, כשברא הקב"ה את העולם דיבר בלשון קודש. וכן ישראל אשר נגאלו ממצרים לקבל את התורה לא נגאלו אלא בזכות לשון הקודש מישך שייכי בג' אלה בהקב"ה ותורה וישראל. בהקב"ה היינו כשנודע אלהותו בבריאת עולם. וכן התורה היא לשון הקודש. וישראל זוכים מכח לשון הקודש, וכן הוא הנוסח אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון, התרוממות שלנו מכל הלשון לשון הקודש שזכינו. והענין הוא כי כל ע' לשונות אין לך שום לשון שאין מעורב בו איזה תיבות מלשון הקודש כמו (מנחות לד, ב) ט"ט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים, וכן יש הרבה, וכי סלקא דעתך שיהיה מעורב בתורתינו הקדושה מלשונות הגוים. אלא אלו התיבות הם לשון הקודש ונתערבו בין הנ"ל, ואין לך כל אומה מע' אומות שלא נתערבו בלשונם איזה תיבות מלשון קודש. אמנם ישראל זכו ללשון קודש כולו, זהו שאמר ורוממנו מכל לשון. והענין, כי האומות אף שהם מסטרא דמסאבא, מכל מקום יש להם בשרשם איזה אחיזה למעלה בקדושה כנודע. אמנם ישראל הם בפנימיות וישראל כולם קדושים, על כן להם לשון הקודש כולו:
שני לוחות הברית
על כן צריך אדם מאוד לזהר בזה. ומה שאמרו תפח עצמותיו, הענין כי האשה היא עצם מעצמות האיש, ואינו מתוקן עד שנושא אשה והיה לבשר אחד (בראשית ב, כד). ואם לא, תפח עצמותיו כי הוא חסר עצם. ומה שנתנו זמן ך' שנה, כי אז נקרא איש יוצא צבא. ורמז לזה ג"כ בפרשת בראשית (א, כח) פרו ורבו וגו' וכבשה וגו', ואמרו רז"ל (יבמות סה, ב) האיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה, ודרכו לכבוש במלחמה הוא מבן ך' שנה:
שני לוחות הברית
ויאמר ה' מסיני בא, בירחא תליתאי בחודש השלישי באו מדבר סיני (שמות יט, א). וה' מסיני בא ביום הג', וכן ב"א עולה ג', על כן התחיל בבי"ת שהיא ברכה, ואיתא באותיות דר' עקיבא, אומרים לבי"ת מי בוראך, והוא מראה בעוקצה על אלף. והנה נתינת התורה שהיא עצם הברכה מתחיל באלף אנכי ה' אלהיך (שם כ, ב), דע שהאלף היא שורש הברכה, והיא אור הגנוז כי ראשית הבריאה היתה (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור וגו', וזה האור נגנז עד לעתיד לבא. והנה אמרו בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית, והבי"ת שהיא ברכה רומז על ב' תורות דהיינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם שני המאורות מאור הגדול ומאור הקטן, שהם דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול, מעשה מרכבה (סוכה כח, א) סוד תורה שבכתב שהיא כולה שמותיו ית'. ודבר קטן, הויות דאביי ורבא ותורה שבכתב היא אלף אור הגדול אור הגנוז, הם עמקי הסודות הקרויין נשמה לנשמות כדאיתא בזוהר בהעלותך, הם גנוזות עד לעתיד, כי אז יתלבש ג"כ האדם בכתנות אור באלף ויהנו מאור הגדול הזה. ועתה בכתנות עור בעי"ן די להם ג"כ בעי"ן פנים לתורה, ולעתיד ומלאה הארץ דעה, ועין יתהפך לסוד עולה עין, כי אז יתגלו סודות צפונות אשר עין לא ראתה אלהים זולתך. והבי"ת שהיא תורה השניה תורה שבעל פה, אומרים לה מי בוראך, והיא מראה בעוקצה על אלף, כי תורה שבעל פה מראה הכל על תורה שבכתב, כי מאיש לוקחה זאת, כלומר תורה שבעל פה נקראת זאת כמו שיתבאר, היא נלקחה מתורה שבכתב הנקרא איש כידוע, איש ואשה זה וזאת הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכל מה שבתורה שבעל פה נלמד מתורה שבכתב, וכמורגל בתלמוד מנלן, מנא הני מילי, וכיוצא בזה. ובבריאת האור ונגנז נרמזה תורה שבכתב כדאיתא במדרש (בר"ר ג, ה) יהי אור, [אמר ר'] סימון, ה' פעמים נזכר כאן אור, נגד ה' חומשי תורה: