צרור המור על התורה
ויען לבן ובתואל כי אולי היה מנהגם להשיא האשה בעצת האח הגדול. ולכן אמר לבן ובתואל. וכן למטה אמר ויאמר אחיה ואמה. ואמרו ז"ל זקני רשעים כ"ז שמזקינים דעתם מטורפת בהם. ויאמר מה' יצא הדבר. כלומר אין לנו צורך לדבר כי אתה השואל והמשיב ובדברך נמצא דבריך ונאכלם. ולכן לא נוכל דבר אליך רע או טוב כי הכל בכלל דבריך. ואז נתן הודאה לשם ונתן להם מתנות לשמחם. ואולי לפי שראו שלה נתן כסף וזהב ולהם לא נתן אלא מגדנות. לקחו עצה לנפשם ואמרו מה ממון ניתן לנו שנגרש את בתנו ונתנה לאיש שלא כדרך כל הארץ. תשב הנערה אתנו ימים או עשור. וביני וביני יבא הנער לראות הארוסה ואחר כך תלך. ויאמר אליהם אל תאחרו אותי וה' הצליח דרכי. כלומר אין דבר זה בידכם אחר שמהשם יצא הדבר. ואין לכם רשות להתריס נגד השם ומאמרו. ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה. ובזה נראה אם מה' היתה לו כמו שאתה אומר. וכשאמרה אלך ולא חששה לדבריהם ראו כי מה' היתה הסבה:
ילקוט שמעוני על התורה
תמן תנינן נותנין לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל כדי לפרנס את עצמה מנא הני מילי דאמר קרא תשב הנערה אתנו ימים או עשור מאי ימים אלימא תרי יומי משתעי אינש הכי א"ל תרי יומי וא"ל לאו והדר א"ל עשרה יומי אלא מאי ימים שנה דכתיב ימים תהיה גאולתו ואימא מאי ימים חודש דכתיב עד חדש ימים דנין ימים סתם מימים סתם ואין דנין ימים סתם מימים שנאמר בהם חדשים: