Quotation_auto על בראשית 3:17

רבי ברכיה אמר גם במעלליו יתנכר נער עד דהיא פגה אפקת כובה הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו. והארץ היתה תהו רבי אבהו אומר משל למלך שקנה שני עבדים באוני אחד ובטימי אחת על אחד גזר שיהא אוכל מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל וישב לו אותו שגזר עליו שיהא יגע ואוכל תוהה ובוהה אמר שנינו נקנינו בטימי אחת ובאוני אחד זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל כך ישבה לה הארץ תוהה ובוהה ואמרה העליונים והתחתונים נבראו כאחת העליונים ניזונין מזיו השכינה והתחתונים אם אינם יגעין אינן אוכלין. רבי יהודה בר סימון אומר משל למלך שקנה שתי שפחות באוני אחד ובטימי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טירודין ישבה לה נטרדת תוהה ובוהה אמרה שנינו באוני ובטימי אחת זו אינה זזה מפלטין ועלי גזר טירודין כך ישבה לה הארץ תוהה ובוהה אמרה העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תהו, אמר רבי תנחומא לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיתה מניקתו תוהה ובוהה שהיתה יודעת שעתידה ליטול את שלה מתוך ידו כך הארץ צפתה ליטול את שלה מתוך ידיו של אדם שנאמר ארורה האדמה בעבורך לפיכך והארץ היתה תהו ובהו, רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות והארץ היתה תהו זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. ובהו זה קין שבקש להחזיר כל העולם לבהו. וחשך זה דור אנוש שנאמר והיה במחשך מעשיהם. על פני תהום זה דור המבול שנאמר נבקעו כל מעינות תהום. ורוח אלקים מרחפת על פני המים על שם ויעבר אלקים רוח על הארץ אמר הקב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה תבא אורה. ויאמר אלקים יהי אור. זה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח, ויקרא אלקים לאור יום זה יעקב. ולחשך קרא לילה זה עשו. ויהי ערב זה עשו ויהי בקר זה יעקב. יום אחד שנתן לו הקב"ה יום אחד ואי זהו זה יום הכפורים. ריש לקיש פתר קריא במלכיות והארץ היתה תהו זה בבל דכתיב ראיתי את הארץ והנה תהו. ובהו זה המן דכתיב ויבהילו להביא את המן. וחשך זה יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזרותיה שהיתה אומרת להן כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. על פני תהום זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כתהום הזה שאין לו חקר, ורוח אלקים מרחפת זה רוחו של משיח דכתיב ונחה עליו רוח ה' באיזה זכות ממשמשת ובאה בזכות תשובה שנמשלה למים שנאמר שפכי כמים לבך.

ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים. זה יורה פשעם שחשבו שהיו מתחבאים ולא ראו כי השם ידע מה בחשוכא וכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו לאחרים להודיע קלונו כ"ש שהוא יראנו. ובזה כפרו בעיקר ומצד חטאם חרדו מקול הצפור ונתחבאו כדכתיב פחדו בציון חטאים וגו'. ובאומרו מפני ה' אלהים ולא אמר מפני קול ה' אלהים הודיע לנו אחדות השם ושאין הקול דבר א' והוא דבר א' ח"ו. ולזה אף על פי שבראשונה אמר קול ה' חזר לומר מפני ה' אלהים להודיענו שהכל דבר א' בלי פירוד וזהו ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד י"י ממקומו. כי הקול הוא כבוד ה' וכשראה שנחבא אמר ויקרא ה' אלהים אל האדם להודיעו כי לפניו חשכה כאורה. וזהו ויאמר לו איכה. כלומר למה נחבאת לברוח ואתה נחבאתה שאתה מגולה והכל רואין אותך. ורמז באומרו ויקרא כי לא היה לו לומר אלא ויאמר לו איכה. וכן באומרו איכה כי יודע היה היכן הוא. אלא להורות לו שהיה מרוחק מהשם בחטאתו כי אם עונותיכם היו מבדילין ואמר רחוק מרשעים ישועה ולכן הוצרך לקרוא בקול גדול כמי שעומד מרחוק. וזהו וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו. וזהו קרא בגרון אל תחשוך בבחינת היות מסך עב מבדיל בינם לבין אלהיהם ולפי ריחוקם צריך שופר גדול שישמעו הקול וזה כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם. וזה שאמר איכה כלומר עד כאן היית קרוב אלי ועכשיו נתרחקת ממקומך והלכת לרוחב עצי עדן. והוא השיב את קולך שמעתי ואירא כי עירום אנכי ולא אמר ואירא מחטאתי והתחיל לכסות על חטאתו כאומרם ז"ל מכסה פשעיו לא יצליח זה אדם הראשון ומודה ועוזב ירוחם זה קין. וזהו שאמרנו למעלה ויתפרו עלה תאנה עלילות ותואנות שתלה הדבר שהיה ערום. ובזה היה כולל גם כן שהיה ערום בלי לבוש השכינה. והשם השיב לו כמי שלא הבין דבריו ואמר מי הגיד לך כי עירום אתה כי אתה מצד עצמך אין אתה יכול לידע אם אתה ערום כדכתיב בראשונה ולא יתבוששו. ואחר שאתה יודע שאתה ערום אני גוזר אומר שאכלת מן עץ הדעת טוב ורע. וי"א מי הגיד לך מי מדבר עמך אם אתה ערום אם לאו כי כשאמרתי לך איכה לא אמרתי לך אלא היכן היית כשחטאת ואתה חשבת שאתה ערום מי הגיד או דבר לך אם אתה ערום איני אומר לך אלא אם חטאת ואכלת מן העץ אשר צויתיך. ואז השיב תשובה קשה מהראשונה ואמר האשה אשר נתת עמדי השוה עבד לאדוניו האם זאת תשובת חכם שגזר המלך עליו שלא יאכל דבר פלוני ואכלו והתנצל ואמר עבד א' צוה לי לאכול. ועוד שעמד במרדו ולא שב מחטאתו אלא שאמר ואוכל לא אמר ואכלתי אלא ואוכל עוד מהנשאר ולכן נענש כפלים. אבל האשה אמרה הנחש השיאני בקלות דעתי. ולנחש לא שאל לפי שאין מהפכים בזכותו של מסית. וקללו על גחונך תלך ועפר תאכל להורות שהשקר אין לו רגלים. ואנו בעונותינו משימים לו רגלים של ברזל. ועפר תאכל להורות שהוא החטיא לאדם וסבב לו שימות ויחזור עפר כדכתיב כי עפר אתה וגו' לזה היה עונשו מדה כנגד מדה שיאכל עפר כדכתיב ונחש עפר לחמו. ולכן אנו משימים כלי עם עפר בשעת המילה ליתן שם הערלה שכורתין מג"ש דכתיב בערלות פלשתים וימלאום למלך וכתיב וימלאום עפר. והטעם לפי שהשם צוה לכרות הערלה להחליש אותו אבר ולהחליש כח הטומאה של נחש וכתיב אם רעב שונאך האכילהו לחם ולכן אנו משימין לו עפר שהוא לחמו:

דבר אחר בזכות השבטים שנאמר ואלה שמות השבטים כל אלה שבטי ישראל כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים נאמר כאן אלה פסל תהו ובהו וחשך. רבי יהודה אומר ויכלו השמים והארץ בזמנו וכל צבאם בזמנו א"ל ר' נחמיה והכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם שביום שנבראו בו הוציאו תולדות אמר ליה רבי יהודה והכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שני שלישי רביעי חמישי ששי אמר רבי נחמיה כמלקטי תאנים היו כל אחד ואחד הופיע בזמנו. ותוצא הארץ דשא. דשא שהיה פקוד בידה. כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ג' דברים הללו הן עשו ברייתו ושהו משלשה שלשה ימים והוציאו משלש שלש תולדות. הארץ בראשון כבית הלל ושהתה שלשה ימים ראשון שני שלישי והוציאה שלש תולדות אילנות דשאים וגן עדן. רקיע בשני ושהו ג' ימים שני שלישי רביעי והוציאו ג' תולדות חמה ולבנה ומזלות. הים בשלישי ושהה ג' ימים שלישי רביעי חמישי והוציא ג' תולדות עופות ודגים ולויתן. רבי עזריה לא אמר כן אלא ביום עשות ה' ארץ ושמים. שני דברים הן עיקר ברייתו של עולם שהו שלשה ימים ונגמרה מלאכתן ברביעי. שמים בראשון כבית שמאי שהו ג' ימים ראשון שני ושלישי ונגמרה מלאכתן ברביעי ומה גמר מלאכתן מאורות. הארץ בשלישי ותוצא הארץ דשא ושהתה ג' ימים שלישי רביעי חמישי ונגמרה מלאכתן בששי. אדם שנאמר אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. תולדות כל תולדות שבמקרא חסרין בר מן תרין אלה תולדות פרץ והדין ומפני מה אינון חסרין מפני ששה דברים שנטלו מאדם הראשון זיוו וחייו וקומתו פרי הארץ ופרי האילן והמאורות. זיוו מנין שנאמר משנה פניו ותשלחהו. חייו מנין ואל עפר תשוב. קומתו מנין שנאמר ויתחבא האדם קומתו נעשה של מאה אמה. פרי הארץ ופרי האילן שנאמר ארורה האדמה בעבורך. מאורות לקו במוצאי שבת ועוד אינן חוזרין לתיקונן עד שיבוא בן פרץ אלה תולדות פרץ. זיוו מנין ואוהביו כצאת השמש. חייו מנין כימי העץ ימי עמי. קומתו מנין ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה ולא ייראון מכל בריה: