Quotation_auto על בראשית 41:16

ואמר חלום חלמתי ופותר אין אותו. להודיעו שבכל חכמי פרעה לא היה בהם מי שיוכל לפתור החלום. ואני שמעתי עליך שבשמיעה לבד בלי דבר אחר אתה פותרו. וזהו תשמע חלום. ולפי שאולי חשב פרעה שחכמתו היתה כחכמת החרטומים או החכמים. ענה לו ואמר בלעדי לא תחשוב דבר כזה. כי לא מחכמה דאית בי מכל חייא. כי זאת לא תקרא חכמה. אלא אלהים יענה את שלום פרעה כי הוא המשיב ברוח אלהין קדישין. ורמז לו בזה כי למלך מודיעין אותו דברי מלך ודברים גדולים. באלו הדברים אין יכולת ביד האדם להשיגם אלא מי ששם הדברים בפי. הוא יענה מה שראוי למלך דברי שלום ואמת. ואז סיפר לו פרעה החלום כמו שהזכירו בתחלה. ולפי שמצאו חכמים ז"ל שינוי מה בזה הסיפור מהראשון. כגון צנומות דלות שלא הזכיר בראשון. אמרו שפרעה היה רוצה לבדקו לראות אם ירגיש בדבריו מקום הטעות וכשראה שיוסף הרגיש בדבריו. ובפתרון לא הזכיר צנומות. וא"ל לא ראית צנומות. שאם ראית צנומות לא היתה תקומה ליושבי הארץ. א"ל אחרי הודיע אלהים אותך. אחרי היית ושמעת הדברים על בוריין מה שלא ראיתי אני. וכמו שכתבנו למעלה במלת ופרעה חולם כמו יוסף. לפי שזה החלום היה של יוסף. בשבלים הטובות אמר עולות וברעות צומחות. וזה שכל מה שעולה בזמן רב יורד בזמן מועט. כי בשנת בצורת בשנה אחת תשחת הארץ וכל אשר עליה. יותר ממה שירבה ויגדל בג' שני שבע:

יעשה פרעה הוא בעצמו וממנו יראו ויקחו מוסר וכן יעשו הם. וזהו וחמש את ארץ מצרים. כי אחר שפרעה יתן החומש מתבואת ביתו וכולם יעשו כמוהו. ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות שברוב התבואות מבזבזים אותה. ואותו האוכל יהיה לפקדון לארץ. כמו הפקדון שאין לשלוח יד בו. בענין שלא תכרת הארץ ברעב. או שיאמר יעשה פרעה ויפקד פקידים רבים בכל הארצות. ועכ"ז וחמש זה המנהיג המיוחד. והראשון נכון מיוסד על מאמרם ז"ל שאמרו יעשה פרעה בתחלה יפריש הוא משלו. ואח"כ ויפקד פקידים. למה כן מי רואה את פרעה נתן חומש ואינו נותן. ודכותיה ויעל אבימלך הר צלמון הוא וכל העם ויקח אבימלך את הקרדום בידו. מי רואה אבימלך נוטל קרדום ולא נטל. לישא על שכמו והוא לא ישא. מיד ויכרתו כל העם איש שוכו וילכו אחרי אבימלך. אף כאן הוא אומר יעשה פרעה בתחלה ואח"כ ויפקד פקידים על הארץ. מכאן למדנו שהיה יוסף דורש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כדי שלא יעני ויצטרך לבריות ע"כ. ועל זה אמר וייטב הדבר בעיני פרעה אע"פ ששעבד אותו ליתן חומש שלא כמנהג המלכים. ובעיני כל עבדיו כי אחר שהמלך נותן חומש מי לא יתן. ופרעה לא רצה לעשותו משנה לו. לפי שאין ממנים פרנס על הצבור אלא מדעתם. דכתיב ראו קרא ה'. וכ"ש ביוסף שהיה עבד ואין עבד מולך. לזה אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ואחר שאין כמוהו ראוי הוא למעלה. והם לא ענו לו דבר ושתיקה כהודאה דמיא. או לא ענו לו לפי שלא היה מקום תשובה כי אחר שהמלך אמר שהיה רוח אלהים בו אין להכחישו כ"כ. ואולי הם ענו איש אשר רוח אלהים בו לפי שהוא אמר סתם הנמצא איש כזה. והם אמרו ודאי איש טוב הוא אחר שרוח אלהים בו. ואחר שהם הודו לדבריו. אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. כלומר אני רואה כי החכמה שלך אינה כשאר חכמות שלמדים מבני אדם. אלא שהשם הודיע אותך את כל זאת והוא רב לך. לכן אין נבון וחכם כמוך. כי שאר החכמים לומדים משאר חכמים בנ"א כמותם. אבל אתה אלהים הודיע אותך את כל זאת. ובאמרו אחרי הודיע אלהים. ולא אמר אלהים הודיע אותך. יורה על מאמרם ז"ל אחרי היית כשהודיע אלהים אותך את כל זאת. וכמו שדרשו שאמר צנומות ודלות. ויוסף אמר לו לא ראית כן. וזה לבחון חכמתו שאמר לו שר המשקים ונספר לו ויפתור לנו. ואחר שראה חכמתו הודה ואמר הודיע אלהים אותך את כל זאת ואין חכמה ואין תבונה נגד ה'. ובכאן נתן כבוד לשם אלהים וכפר באלוהו וביאורו שהיה לו אלוה כאומרו לי יאורי. ואע"פ שחלק כבוד לאלוהו בתחלה כמאמרם ז"ל. כשסיפר פרעה ליוסף אמר והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות בשר. אבל בפרות הרעות לא הזכיר מן היאור. דכתיב והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן וגו'. למה כן ללמדך שחלק פרעה הרשע כבוד לאלוהו. והזכיר שמו על הטובה וכסהו על הרעה. ומנין לך שהוא אלוהו שנאמר לי יאורי. ומכאן אתה דן ק"ו כלפי המקום. ומה פרעה הרשע עשה כן לאלוהו שאין בו ממש. עאכ"ו נגד הקב"ה שצריך להזכיר שמו על הטובה ולא על הרעה. שנאמר לא יגורך רע. שאין להזכיר שמו על הרעה. שכן אתה מוצא ויקרא אלהים לאור יום ועל החשך לא הזכיר שמו שנאמר ולחשך קרא לילה. וכן אתה מוצא באדם וחוה בברכתן הזכיר השם ובקללתן לא הזכיר שמו. שנאמר ואל האשה אמר. וכן בנח בברכת בניו הזכיר שמו. ובקללת כנען לא הזכיר שמו ע"כ. וזה דקדקו חז"ל לפי שבתחלה אמר מן היאור בפרות הטובות ורעות. ובספור יוסף לא הזכיר מן היאור ברעות. לרמז ליוסף שהיה חולק כבוד לאלהיו. ולכן א"ל יוסף אל תבטח על דברי השקר כי נילוס אלהים עולה ומשקה את הארץ. כי אם אלהים לא יענה את שלום פרעה שוא תשועת אלהיך ויאורך. כי כשהשם ירצה לא יעלה יאורך. וז"ש במדרש ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם. ואינו אומר ולא עליהם הגשם כשם שכתב במשפחות הארץ. אלא ולא עליהם. לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים. אלא פישון עולה ומשקה כל ארץ מצרים. ולכך כתב ולא עליהם שאין נילוס עולה על הארץ. ולכך חלם פרעה מן היאור לפי שאין חיותם אלא מן היאור ע"כ. ולכן א"ל יוסף אלהים יענה את שלום פרעה ולא אלהיך. ובהכרח יש לך להודות באלהותו. ולכן על כרחו הודה ואמר אחרי הודיע אלהים אותך. וכן תמצא בפרעה שהיה מלך ומתקן דבריו לפני יוסף. אחר שראה חכמתו כי בתחלה אמר יפות מראה ובריאות בשר. ואחר כך אמר בריאות בשר ויפות תואר. לפי שהיופי בא מצד הבריאות כדי שלא יתפשהו בדבריו. ובמקום אחר היה משנה לנסותו כמו שכתבנו:

אתה תהיה על ביתי. כלומר אחר שאין חכם כמוך. אתה תהיה ממונה על ביתי ועל מלכותי. ולפי שיוסף היה מפחד לפי שהוא נער עברי ועבד. אמר לו ראה נתתיך. נתתי אותך שלי היכולת. ולפי שאליו היו הדברים אמר שנתן לו טבעתו והלבישו בלבוש מלכות. והרכיב אותו במרכבת המשנה בפועל. ולפי שבכל זה היה ירא מדיני המלכות. חזר לומר אני פרעה שיש בידי יכולת לבטל דיני המלכות. ואני גוזר ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו'. וזה לפי שתלה החכמה בהקב"ה והשפיל את עצמו לומר בלעדי. זכה למעלת ובלעדיך כמאמרם ז"ל. יוסף לפי שמיעט כבודו ואמר בלעדי. ורבה כבוד המקום אלהים יענה. וחלק כבוד למלכותו ואמר אלהים יענה את שלום פרעה כדי שיתן הרשע שבח להקב"ה. לפיכך נתרבה כבוד המקום. שאמר פרעה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת. תלה הגדולה בבעליה. וגם נתגדל שמו בחכמה. שא"ל אין נבון וחכם כמוך. ונתרבה כבודו בגדולה שנתן לו. שנאמר אני פרעה. ובלעדיך לפי שמיעט עצמו בלשון בלעדי. קבל מלכות בו בלשון ובלעדיך ע"כ. וכן אז"ל שכל הגדולה שלו היתה מדה כנגד מדה. הפה שלא נשק לאשת אדוניו. ועל פיך ישק כל עמי. היד שלא משמשה בעבירה. ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף. הצואר שלא נהנה מן העבירה. וישם רביד הזהב על צוארו. הגוף שלא נהנה מן העבירה. וירכב אותו במרכבת המשנה. ברכים שלא כרעו לעבירה. ויקראו לפניו אברך. ולפי שדרך העולים בגדולה לשנות שמם מאיש רגלי לאלוף וכיוצא בו. אמר שקרא שמו צפנת פענח. ואולי עשה כן לקרר דעתם של המצריים שהיו אומרים עבד שקנאו רבו בעשרים כסף אתה ממליך עלינו. לפיכך שינה שמו להראות שאין זה עבד הראשון. ולפי שהאיש בלא אשה הוא חסר. אמר ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע מגדולי המלכות לאשה. ולא לפילגש אלא בקידושין וכתובה. ולפי שהיו אומרים שהיה נער ואינו ראוי לגדולה. אמר ויוסף בן שלשים שנה. ורמז ג"כ שנתקיים חלומו שחלם והנה קמה אלומתי. וכן והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים. שמורים על זמן השעבוד שהיו י"ג שנה. כנגד השמש והירח וי"א כוכבים שהם י"ג. ובזמן החלום היה בן י"ז שנה. ובזמן הגדולה היה בן שלשים שנה הרי י"ג. ושאר הפרשה תורה על קיום ותשתחוין לאלומתי. ואחר שהושלמו בו כל החסרונות. אמר ויצא יוסף בתכסיסי מלוכה. כמו ומרדכי יצא מלפני המלך. ויעבור בכל ארץ מצרים. לתקן דברי המלכות לתת גדולה ולהעביר גדולה. כמו שאמר לו פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת מקומו ומעלתו וסבתו. וזהו ידו ורגלו בכל ארץ מצרים. ולפי שפרעה נתן לו מעלה אחרת בענין התבואה והחומש. כדכתיב ועל פיך ישק כל עמי שזהו ענין המזונות. אמר ותעש הארץ שעצתו עשתה פירות. והתחיל לקבץ ולאסוף כל התבואה באוצרות בענין שלא יתעפש. וזהו ויקבוץ את כל האוכל וגו' ויצבור יוסף בר. ולפי שהאדם איננו שלם בלא בנים למלא מקומו ומעלתו. אמר וליוסף יולד שני בנים. בענין שיהיה ברוך מבנים כדעת ב"ש. ואמר אשר ילדה לו אסנת. לומר שלא היו בני זנונים אלא מאשתו המיוחדת לו. ולכן אמר שקרא שם הבכור מנשה. להורות שנגדר ונשמר מזנות בהיותו נער. עד שזה היה בנו בכורו ראשית אונו כמו אביו שנאמר בו ראובן בכורי אתה. ואמר כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. זכרה ירושלם ימי עוניה ומרודיה כל מחמדיה. וכן בכאן בימי עוניו ועמלו היה זוכר הכבוד שהיה לו בבית אביו. ועכשיו במעלה הזאת שכח הראשונות. ואמר באפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי. לומר שזה היה נס אחר גדול מהראשון. שהגדולה שנתן לו היתה בארץ עוניו שהיו מכירים הכל שהיה עבד. ושם העלהו השם לגדולה. והוא כדרך להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו. ונאמר בסוטה יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך: