Quotation_auto על בראשית 41:8

ובמדרש רמזו באלו הפרות הטובות והרעות ענין העשירים והעניים רמז למה שכתבתי. ואמרו והנה שבע פרות אחרות. כיון שהשנים רעות כל הבריות נעשות אחרים לחביריהם. לכך כתב אחרות שרואים אלו את אלו והופכין פניהם. עולות אחריהן כשהשנים רעות עניים הולכים אחר עשירים ואין משגיחין בהם. רעות מראה כשהשנים רעות הבריות נעשות רעות אלו לאלו. ורקות בשר כשהשנים רעות גופן של בריות מעלה חטטין. ותעמודנה אצל הפרות כשהשנים רעות אין העניים יכולים לעמוד בעולם אלא אם כן העשירים מפרנסים לעניים. ד"א ותעמודנה אצל הפרות כשהשנים רעות הבריות עומדות לשאול צדקה זה מזה. ותאכלנה הפרות וגו' בשני רעבון הבריות אוכלות זו את זו ע"כ. רמזו בדבריהם שהעניים עומדים אצל העשירים כמו שעמדו ישראל אצל מצרים לפרנסם בשני הרעב. ולפי שכל זה רמוז בחלומו נבהל ונפעם רוחו. וזהו ויהי בבקר ותפעם רוחו וקרא לחרטומים ואין מגיד לו. לפי שאין המטמון נראה אלא לבעליו עד שיבא בעל החלומות:

ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' וכו'. הרצון בזה לפי שידוע שדרך החולמים להיותם בהולים וטרודים אחר הפתרון. כמו שמצינו בשר המשקים ושר האופים והנם זועפים. וכן בפרעה ואין פותר אותם לפרעה. ובנבוכדנצר כתיב ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו. ובדניאל כתיב נהייתי ונחלתי ימים. וכשראה יעקב בעומק חלומו ולא נפעם רוחו לדעת החלום ולא הוצרך לפותרים. כי השם פתר חלומו והודיעהו מה די ליהוי בתר דנא. ולא היה בהול אחר הפתרון כדרך שאר החולמים. וגם בלילה שכב לבו במקום ההוא. וזהו ויקץ יעקב משנתו בלי פחד בהלה אלא מיושב בעצמו. אמר אכן יש ה' במקום הזה אחר שהוא עומד עלי לפתור חלומי כאומרו והנה ה' נצב עליו. ומה שאמר ואנכי לא ידעתי אינו מן התימא כי הוא לא היה נביא מפורסם כאליהו ואלישע שאמר וה' העלים ממני ולא הגיד לי. אבל הרצון בזה לפי שידוע שהאדם שמשיג איזו השגה הוא מצד שני דברים. או מצד הכנתו. או מצד הכנת המקום. כי לפעמים כשהאדם בלתי מוכן יסייעהו הכנת המקום. ולכן אמרו זכרונם לברכה אוירא דארעא דישראל מחכים. ולכן אמר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים. לרמוז שהיה קהלת מקהיל החכמות כמו שאמר בו ויחכם מכל האדם. והסבה לזה שהיה מלך ישראל על עם חכם ונבון. וכן היה בירושלם מקום החכמה עומדת על טבור הארץ. וזה היה סיוע להכנתו. ולכן אמר יעקב אני רואה בעצמי שהייתי בלתי מוכן מטורח הדרך ועצב ודאג וירא מעשו אחי. וידוע שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה. ועם כל זה ראיתי מראות אלהים. וא"כ מי סבב זה וחקרתי ומצאתי שאין זה אלא מצד הכנת המקום הקדוש הזה. וזהו אכן יש ה' במקום הזה מצד המקום כי מצידי ידוע שלא הייתי מוכן. וזהו ואנכי לא ידעתי. כלומר מצדי לא ידעתי בי שום הכנה שבעבורה אזכה למראה הזה. ואחר שראה עצמו ערום בלי לבוש נתירא מצד היותו בלתי מוכן. וזהו ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. אחר שאני בלתי מוכן והשגתי השגה גדולה. אני אומר כי מצד המקום הוא ולא מצדי. וזהו מה נורא המקום הזה: