צרור המור על התורה
וירא בלק. לפי שהזכיר למעלה איך נלחמו ישראל עם סיחון ועוג. ולפי שהם היו מנעול של ארץ ישראל ושומרים אותו ולא עמדו בפניהם. פחד בלק בן צפור אע"פ שהיה איש חיל וגבור מאד. כאומרו הטוב טוב אתה מבלק בן צפור. נראה שהיה נודע לאיש חיל. ולכן לא הזכיר בו מלך מואב אלא בלק בן צפור. לרמוז כי בלי מעלת מלך היה גבור חיל מאד. ואחר שהוא בגבורתו פחד מה יעשו העם. ולכן ויגר מואב מפני העם. כי העם נמשכים אחר המלך והוא חשוב ככל העם. כאומרו לא בחרתי בעיר ואבחר בדוד. ולפי שהמלחמות ינצחו או מצד ריבוי העם. או מצד גבורתם כמו שאמר ביהודה גור אריה יהודה מצד הגבורה. ומצד ריבוי העם אמר לו ולו יקהת עמים כמו שפירשתי במקומו. אמר בכאן שיראו ויפחדו מואב מצד אלו השני דברים. מצד ריבוי העם כי רב הוא. ומצד הגבורה ויקוצו מפני בני ישראל. באופן שהם לא פחדו ממה שפחד המלך. כי המלך פחד מאד שראה מה שעשו ישראל לאמורי. והעם לא פחדו מזה. כי לפעמים נופל הגבור בראשונה. וכן לא ימשך שמי שינצח פעם אחד שינצח פעמים. אבל הפחד האמיתי הוא מצד ריבויי ומצד הגבורה. ולפי שידוע שאע"פ שבתחבולות יעשו המלחמה. התשועה האמיתית היא ברוב יועץ. לזה אמר ויאמר מואב אל זקני מדין. לפי שהעצה היעוצה היא בזקנים. ואמר ובלק בן צפור לרמוז שהיו מפחידים אע"פ שהיה להם מלך גבור ואיש חיל בעת ההיא. וכל זה רמז על גבורת ישראל. וכן רמז ובלק בן צפור מלך מואב. שהיו בו שני מעלות. האחת שהיה חכם גדול בחכמת הקסם. והשני שהיה מלך. ויש אומרים וירא בלק מושך עצמו שראה שני דברים. האחת מה שעשה לאמורי. והב' וירא איך העם היו מפחדים מהם. וכן ראה איך היו העם מרננים ומדברים עם זקני מואב לראות מה יעשו. עד שבזה נשבר לבו בקרבו עד שהוצרך לשלוח מלאכים ע"כ:
צרור המור על התורה
חכלילי עינים מיין אדמוני עם יפה עינים. ד"א חכלילי עינים חך לילי מה נמלצו לחכי אמרתיך עינים מיין שהיה דורש כמה ענינים בתורה. ולבן שינים מחלב בזכות התורה הלבין הקב"ה עונותיהם של ישראל מחלב. כמה דאת אמר תכבסני ומשלג אלבין. וכן דרשו זה על נקמת אדום דכתיב פורה דרכתי לבדי. וכבר הארכתי בזה בלידת יהודה עיין שם. וי"א לא יסור שבט לאחד מאחיו בעוד שיהיה עובד אלהים. ואם יסור מעבוד אלהים יוסר מלכותו. וזהו עד כי יבא שילה. מן על השל ותרגום שגגה שלותא. ולו יקהת עמים יחסר ממשלתו על העמים. והוא מן אם קהה ברזל. והיו"ד איתנית ושרשו קהה ודגשות הקו"ף לחסרון אות השורש. וזהו יקהת יחלש ויחסר יכלתו:
צרור המור על התורה
וסמך יששכר וזבולון ליהודה. לפי שהיו בני גבירה. ואם כן היה לו להקדים ג"כ יוסף ובנימן לדן ונפתלי. אבל הטעם הוא לפי שהוא אמר ביהודה שהמלך ראוי לו להועץ בתורה כאומרו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק וגו'. שרמז שראוי למלך שיהיה החכם והמחוקק בין רגליו כשישפוט העם. לכן בא לפרש מיד מי הוא זה המחוקק. שהוא משבט יששכר כאומרו ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים וגומר. והם היו הסנהדרין. ולפי שהסנהדרין היו יושבין בלשכת הגזית אמר וירא מנוחה כי טוב. כאומרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה לפי שהיא היתה המנוחה האמיתית. ולכן סמך יששכר ליהודה. ואח"כ חזר לדן ואמר דן ידין עמו. לפי שהיה ראוי לחברו עם יהודה לפי שנקרא אריה כיהודה ושפט עמו כ' שנה כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטי ישראל. ואמר יהי דן נחש עלי דרך. לרמוז שמלכות בית דוד הושתלה מצד רות המואביה שבאת ממואב לחסות תחת כנפי השכינה. ומלכות שמשון שבא מדן נאבדה מצד אשה. היא האשה הזרה אשה נכריה אשר רגליה יורדות מות שאסרה לשמשון בעבותים עד אשר נקרו עיניו. וזה לפי שהוא אמר אותה קח לי כי ישרה היא בעיני וכל זה להנקם מפלשתים. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש. ואמר כי מה' הוא. כמו שא"ר יצחק אם ללצים הוא יליץ. לרמוז כי בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו. ועל זה רמז יהי דן נחש עלי דרך. שזהו דרך ארץ פלשתים שהלך שם לקחת לו אשה. וז"ש במדרש שפיפון עלי אורח מי גרם לשמשון שפישף בגופו שעוורו פלשתים את עיניו. עלי אורח ע"י שהלך אחר עיניו ונשא פלשתית כד"א אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. ואין אורח אלא אשה כד"א חדל להיות לשרה אורח כנשים ע"כ. אבל יהודה הושתל מלכותו מצד אשה היא תמר כלתו ורות המואביה. ואולי שעל זה רמז אוסרי לגפן עירה שנתחברו לגפן שהוא אשה יראת ה' אשתך כגפן פוריה: