Quotation_auto על בראשית 49:26

וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו. אחר שבירך לבנימין בראשונה לפי שהוא היה עיקר הבית לסבת בהמ"ק שבחלקו. ושם היתה עבודת הקרבנות של הכהנים. חזר לברך יוסף. לפי שגם בחלקו היה משכן שילה. וזהו מבורכת ה' ארצו. לרמוז שג"כ ארצו מבורכת כמו ירושלם. אבל ירושלם היא העיקר. ולכן נזכר בנימין בראשונה. וכן אמר מבורכת ה' ארצו. לרמוז שיוסף היה ראוי לזאת הברכה. לפי שנזהר באשת אדוניו ושבר יצרו הרע וכבש מעיינו. בסבת שהיה ממוזג וטוב בטבעו וגופו וחומרו שהיא ארצו. וא"כ אחר שזה כן. ראויה שתהיה ארצו מבורכת וממוזגת. ממהרת לבשל פירותיה מדה כנגד מדה וזהו מבורכת ה' ארצו וכן אמר מבורכת ה' ארצו מדה כנגד מדה. כמו שהוא הביא ברכה ושובע לעולם בהיותו במצרים. והיה משביר בר לכל עם הארץ ואמר הא לכם זרע וזרעתם את האדמה. כן ראוי שתהיה ארצו מבורכת ושמנה וטובה מכל הארצות. וכן ראוי שיהיו ברכותיו כפולין מלמעלה ומלמטה. אחר שהיה טוב עין ומבורך ומשביר בר. וכמו שהמונע בר יקבוהו לאום יזעמוהו לאומים. כן המשביר בר יברכוהו עליונים ותחתונים. וזהו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. ואמר מטל. וביעקב אמר מעל. לפי שאמר ברכות שמים מעל. כאלו הברכות באות ממעל לשמים. לפי שאין מזל לישראל. אבל בכאן שאמר ממגד שמים. אמר מטל. לפי שהמגדים והפירות באים מהטל. ואמר וממגד תבואות שמש וממגד ארץ ומלואה. לפי שברכת הארץ ופירותיה היא תלויה בששה דברים. האחד בטל ומטר. והשני בלחות הארץ. והשלישי והרביעי בבישול הפירות מצד שמש וירח. והחמישי מצד ההרים והגבעות שמכה השמש שם בראשונה. והוא מצד רצון השם בלי טל ומטר ושמש וירח והרים וגבעות. ולכן כנגד האחד שהוא טל ומטר אמר ממגד שמים מטל. וכנגד השני אמר ומתהום רובצת תחת. שבסבת התהום שעלה ומלחותו הולידה והצמיחה. וכנגד השלישי והרביעי שהוא בישול הפירות הבא מצד חום השמש ולחות הלבנה. אמר וממגד גרש ירחים. לפי שמגרש ומבשל שיבואו במהרה. וכנגד החמישי שהיא מצד הרים וגבעות שמכה בהם השמש ומתבשלים מהרה. אמר ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. עד שלסבת גבהותה פירותיהם באים מהרה. וכנגד הששי הראויה לכלל הארץ בגבעות ובעמקים. אמר וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה. לרמוז כי מלא כל הארץ כבודו ורצונו. וכשהשם רוצה בלי טל ומטר ושמש וירח. ברכת ה' היא תעשיר. ורצונו כעב מלקוש לברך כל הפירות. ולכן אמר שוכני סנה. לרמוז שאע"פ שהסנה היא יבשה וקשה. רצון השם ירד כמטר על גז והולידה והצמיחה. וכן כפל ברכות יוסף יותר מכל שאר השבטים. לפי שיוסף היה ראוי לשתי ברכות. אחת כנגד זמן השביה והמאסר. והשני כנגד זמן המלוכה שלא גבה לבו ולא רמו עיניו. וזהו תבאתה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו. כלומר קצת הברכות היו ראויות לו מצד יוסף הצדיק השליט על הארץ. וקצת הברכות על שהיה נזיר אחיו ופרוש מהם בזמן העוני והמאסר. וכבר הארכתי בזה בפ' ויצא. וכן אמר יעקב ג"כ ברכות אביך גברו עליך יותר מכל האחרים. וזהו תהיין לראש יוסף וגו'. ולכן משה כפל ברכותיו. ביעקב קצת ברכות על ראש יוסף וקצת ברכות על נזיר אחיו. ויעקב חתם תהיינה לראש יוסף. ומשה אחר שאמר ולקדקוד נזיר אחיו. אמר בכור שורו הדר לו. לרמוז שהברכות הראשונות היו כנגד יוסף. והאחרונות כנגד נזיר אחיו. וזהו ולקדקד נזיר אחיו אני מברכו בכור שורו הדר לו. ומשה פירש מה שחתם יעקב. ולפי שהם ראו כי שבעה עידנין יחלפון עלוהי. האחד שהושלך בבור. וארבע פעמים נמכר כנגד פסים. שביה. מאסר. הרי שבעה. כנגדם ברכו משה בשבעה ברכות כמו שבירכו יעקב. וזהו מבורכת ה' ארצו בשבעה ברכות. ממגד שמים מטל אחד. ומתהום רובצת תחת שנים. וממגד תבואות שמש שלשה. וממגד גרש ירחים ארבעה. ומראש הררי קדם חמשה. וממגד גבעות עולם ששה. וממגד ארץ ומלואה ורצון שוכני סנה שבעה. הרי כאן שבעה ברכות. כנגד שבעה ברכות שמברכים לחתן:

ויאמר השלום אביכם הזקן וכו' ר' חייא רבה חמא חד בבלאי אמר ליה מה עבד אבא א"ל אמך שייל בך א"ל אנא אמרי לך כדין ואת אמרת לי כדן אמר ליה שואלין על החיים ואין שואלין על המתים. כך השלום אביכם זה יעקב. הזקן אשר אמרתם זה יצחק. ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי. ויאמר אלקים יחנך בני לפי ששמענו חנינה בשאר שבטים ובבנימין לא שמענו שעדיין לא נולד והיכן שמענו בו חנינה כאן ויאמר אלקים יחנך בני. א"ר שמואל בר נחמן כיון שראה אותו יוסף מיד נתקררה דעתו וברכו באותה שעה אמר להם קרבוהו אצלי והיה שואל לו עד שהגיע לענין אחיו א"ל בני כלום יש לך אח אמר היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך אשה א"ל הן יש לי אשה ועשרה בנים אמר ליה ומה שמותן אמר ליה בלע ובכר ואשבל אמר ליה למה קראת להם שמות הללו אמר ליה על צרות אחי. בלע שנבלע בין האומות ואיני יודע היכן הוא. בכר שהיה בכור לי ולאמי. אשבל שנשבה מאביו והלך לו. גרא שהוא גר באכסניות ונעשה גר בארץ אחרת. נעמן שהיה נעים. מופים וחופים שהיה ראשו חפוי בין עובדי ע"א. וארד שירד ממדינה למדינה. ד"א בלע שנבלע ממני. אחי וראש שהיה אחי וראשי. מופים שהיה יפה מאד. חופים שהוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו. וארד שהיה כורד של שושנים ד"א מופים וחופים מיום שגלה ממני לא חפפתי ולא שרקתי ועשיתי עצמי כאבל. באותה שעה נכמרו רחמיו של יוסף שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו'. וישבו לפניו הבכור כבכורתו נטל הגביע ועשה עצמו כאלו מריח אמר. יהודה שהוא מלך ישב בראש. ראובן שהוא בכור ישב אצלו. ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. גד ואשר בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה. דן ונפתלי בני אם אחת היכן הם הביאום והסבום זה אצל זה אנא לית לי אימא והדין טליא לית ליה אימא אלא בלדתה מתה בגין כך ייתי רישיה לרישא דידי לפיכך ויתמהו האנשים מאד. וישא משת וגו' חמש ידות יוסף נתן לו חלקו וחלק אסנת וחלק מנשה וחלק אפרים וחלק עם אחיו הה"ד ותרב משאת בנימן וכו'. וישתו וישכרו עמו עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו מיום שפרש יוסף מאחיו לא שתו יין אלא נזרו כולם מן היין ואף יוסף לא שתה יין עד אותו היום שנאמר ולקדקד נזיר אחיו. רבי יוסי בר חנינא אמר אף הן לא שתו שנאמר וישתו וישכרו עמו ואידך עמו הוא דלא הוה שתיין מיהא הוה. והאנשים שלחו אמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב עובדא הוה בחד דרומא דהות תמן חד פונדק דהוה קאים ולביש זוגוי בליליא והוה אמר לו למאן דהוה תמן פוקו דלוייתא אנא עביד לכון. והוו נפקין וליסטיא קדמין להון ומקפחין להון ופלגון עמיה. חד זמן איתקבל תמן רבי מאיר וקם ולביש זוגוי ואמר ליה קום דלוייתא אנא עביד לך אמר ליה אית לי אח ואנא יתיב ומסכי ליה אמר ליה אן הוא א"ל בבית כנישתא א"ל ומה שמיה ואנא אזיל וקרי יה א"ל כי טוב. כל ההוא ליליא אזל ההוא פונדק וצווח על פייל דכנשתא כי טוב כי טוב ולא היה בר נש עני ליה. לצפרא קם רבי מאיר ושרי חמריה למיזל. א"ל ההוא פונדקא אן הוא אחוך דאמרת לי א"ל הא אתי דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב. הם יצאו את העיר לא הרחיקו כד"א רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה אמר אם יתרחקון מן העיר אפילו מיל אחד אין כל בריה יכולה להחזירן. קום רדוף אחרי האנשים בעוד שאימת כרך עליהם. והשגתם בשי"ן כתיב שגש אותם בדברים אחד רך ואחד קשה. למה שלמתם רעה תחת טובה זה קשה. הלא זה אשר ישתה אדוני בו הרי רך. וכן עשה וישיגם וידבר אלהם שגש אותם בדברים. הן כסף אמר רבי שמעון זה אחד מעשרה קלים וחמורים שבתורה. הן כסף אשר מצאנו קל וחומר איך נגנוב. הן בני ישראל לא שמעו אלי ק"ו ואיך ישמעני פרעה. הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי. ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה. כי את רגלים רצתה וילאוך קל וחומר איך תתחרה את הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן. הנה אנחנו פה ביהודה ירים קל וחומר אף כי נלך קעילה. הן צדיק בארץ ישולם קל וחומר אף כי רשע וחוטא. בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד קל וחומר בשאר מדינות המלך. ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא י' בני אדם שנמצאו בגנבה אין כולם בסירה אנכי איני עושה כן אלא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד. ויחפש בגדול החל ובקטן כלה שלא יאמרו יודע היה היכן הוא מונח. וימצא הגביע באמתחת בנימן כיון שנמצא אמרו לו הא גנבא בר גנבתא אמר להן יש כאן שעיר יש כאן אחים מוכרים אחיהם. ויקרעו שמלותם מנשה גרם לשבטים לקרע וכו' (כדלעיל). ויעמוס איש על חמורו כל אחד נסיב טעוניה בחד ידא וטעין על חמריה. וישובו העירה מטרפולין היתה ואת אמרת העירה מלמד שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר של עשרה בני אדם. ויבוא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם למוד היה לצאת בכל יום לבימה לדון ואותו יום לא הלך שלא לבייש את אחיו מפני מצריים. ויפלו לפניו ארצה לקיים החלום ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני בכסף הראשון. ומה נדבר בכסף השני. ומה נצטדק בגביע. ד"א מה נאמר במעשה תמר. ומה נדבר בבלהה. ומה נצטדק בגביע. מה נאמר שחטאנו גלוי וידוע שלא חטאנו. האלקים מצא את עון עבדיך מצא בעל השטר לגבות חובו. אמר ר' לוי כזה שהוא ממצה את החבית ומעמידה על שמריה. נצטדק הננו עבדים לאדוני (כתוב ברמז פ'). ויאמר חלילה לי נער פורפירא שלו ואמר חלילה לי מעשות זאת א"ל יוסף חס ושלום שאני חושד אתכם אלא הנער הזה חשוד שגנבו כדי לקסום על אחיו היכן הלך. האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד באותה שעה הפכו כל השבטים פניהם ממנו ומי עמד כנגדו הערב שנאמר ויגש אליו יהודה אמר שלמא דכלא נטופא. ורוח הקודש משיבה שלום רב לאוהבי תורתך וגו':

יששכר חמור גרם כשם שהחמור הזה שובר הגרם והעצם כך היו שבטו שוברין כל ישראל בהלכה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים שהעמיד מאתים ראשי סנהדראות. חמור גרם ליששכר (ברמז תשס"ז). יהי דן נחש עלי דרך זה שמשון שצפה יעקב אבינו שהוא עומד בין העמודים והתפלל עליו שיתן לו הקב"ה כח ה' אלהי זכרני נא ופקדני וחזקני. ההוא דאמר להו דון דיני אמרי שמע מינה מדן קאתי דכתיב דן ידין עמו. א"ר יוחנן שמשון דן את ישראל כאביהן שבשמים שנאמר דן ידין עמו כאחד. א"ר יוחנן בלעם חגר ברגל אחת היה שנאמר וילך שפי. שמשון בשתי רגליו שנאמר שפיפון עלי אורח. נפתלי אילה שלוחה מלמד שקפץ למצרים והביא שטר בידו מן המערה לקבור את אביו. גד גדוד יגודנו שכל שבטו של גד כשהיה אחד מהם יוצא למלחמה היה נוצח והיו הרוגיהם ניכרים וטרף זרוע אף קדקד. מאשר שמנה לחמו שהיו מספיקין שמן המשחה לבית המקדש. בן פורת יוסף מלמד שאין עין הרע שולטת בזרעו של יוסף. בנות צעדה עלי שור שהיו המצריות בנות מלכים מבקשים לראות פני יוסף ולא תלה עיניו באחת מהן ולא הרהר באחת מהן לכך זכה לירש שני עולמים (כתוב לעיל על וידגו לרוב בקרב הארץ ). מעשה בר' מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחד עבר שטן ונתקנא בו אמר אפשר אדם כמו זה לא חטא אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך א"ל צדיק גמור הוא. אמר לפניו תן לי רשות ואסיתנו א"ל אין את יכול לו אף על פי כן א"ל לך. נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם עמד לפניו כיון שראה אותו הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו הפך פניו לצד ימין היה מתהפך לו מכל צד. אמר מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני מה עשה אותו צדיק קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו א"ל לך והבא לי אש ומסמר הביא לו מסמרין ונתנום בעיניו כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחוריו. באותה שעה קרא הקב"ה לרפאל א"ל לך לרפא את ר' מתיא בן חרש. בא ועמד לפניו א"ל מי אתה א"ל אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך א"ל הניחני מה שהיה היה. חזר לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם כך וכך אמר לי מתיא א"ל לך ואמור לו אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים כל מי שאינו מסתכל בנשים על אחת כמה וכמה באשת חבירו אין יצר הרע שולט בו (כתוב לעיל בפסוק ואחר נגש יוסף ורחל). ותשב באיתן קשתו (כתוב ברמז קמ"ז). ולקדקד נזיר אחיו (כתוב לעיל ברמז ק"ל). בנימין זאב יטרף דכתיב וראיתם [והנה] אם יצאו בנות שילו וגו' וחטפתם. ד"א זה אהוד ויעש לו אהוד חרב.