Quotation_auto על בראשית 9:22

וישת מן היין שתה בלא מדה ונתבזה בו ביום נטע בו ביום שתה בו ביום נתבזה. ויתגל בתוך אהלה ויגל אין כתיב כאן אלא ויתגל גרם גלות לו ולדורות. י' השבטים לא גלו אלא בשביל היין הדא הוא דכתיב הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם שבט יהודה ובנימין לא גלו אלא בשביל היין שנאמר וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו. בתוך אהלה כתיב בתוך אהלה של אשתו נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו ובא לו לשמש מטתו ונתפזר זרעו. לעולם אל תהי להוט אחר היין שכל פרשת היין כתיב בה ווי ארבעה עשר פעמים ויחל ויטע וישת וישכר ויתגל וירא ויגש ויקח וישימו וילכו ויכסו וייקץ וידע ויאמר. וירא חם אבי כנען אמר להון ואגיד להון. אמר לון אדם הראשון היו לו ב' בנים ועמד אחד והרג את חבירו וזה יש לו ג' והוא מבקש לעשות ד'. מה טעם העבד יוצא בשן ועין מן הכא וירא ויגד. ויקח שם ויפת את השמלה שם התחיל במצוה ובא יפת ונשמע לו לפיכך זכה שם לטלית ויפת לפיוולא. ממשמע שנאמר וילכו אחורנית איני יודע שערות אביהם לא ראו אלא מלמד שנתנו ידיהם על פניהם והיו מהלכין לאחוריהן ונהגו בו כבוד כמורא האב על הבן אמר הקב"ה לשם אתה כסית את ערות אביך חייך שאני פורעה לבניך שנאמר באדין גובריא אלך כפיתו בסרבלהון. אמר הקב"ה ליפת אתה כסית ערות אביך חייך שאני פורע לך שנאמר והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר אמר הקב"ה לחם אתה בזית עריתא דאבוך חייך שאני פורע לך כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים. אמר רב יהודה כותי ערום אסור לקרות קריאת שמע כנגדו [פשיטא] מהו דתימא הואיל וכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא חמור בעלמא הוא קא משמע לן לענין ערוה איקרו נמי ערוה שנאמר וערות אביהם לא ראו:

סימא את עין עבדו והפיל את שנו יוצא לחירות ומשלם לו דמי שנו. מתקיף לה ר' זירא אימא סימא את עינו ניפוק בעינו סימא את עינו והפיל את שנו ניפוק בעינו ובשנו. אמר ליה אביי אמר קרא תחת עינו ולא תחת שנו ועינו תחת שנו ולא תחת עינו ושנו מה טעם העבד יוצא בשן ועין משום דכתיב וירא חם אבי כנען ויגד וגו':