Quotation_auto על דברים לב:20

ואולי יאמר וירא השם וינאץ וכו'. שהשם רצה להתנהג עמהם במדת חסד ובמדת רחמים. ואינו רוצה לכעוס עליהם כמו שכועס על בני דעת. אלא כמי שכועס על בניו ובנותיו הקטנים. שאע"פ שהוא כועס עליהם הוא לפנים. בענין שיראו מלפניו. אבל לא להלקותם ולהכותם. וזהו וירא השם וינאץ. ממין הכעס שאדם כועס על בניו הקטנים. וזהו מכעס בניו ובנותיו. ויאמר אסתירה פני מהם. כלומר אני רוצה להסתיר פנים מהם כמי שאינו רואה ושומע. אחר שהם כמו קטנים ומשתנים ומתחרטים במעשיהם. ולכן אני רוצה לראות עד היכן יגיעו. וזהו אראה מה אחריתם. אחר שהם דור תהפוכות ומתהפכים במעשיהם כלהט החרב המתהפכת. והם בנים לא אמון בם. כלומר שאין בהם קיום לעמוד בדבר אחד ואולי יתחרטו. וכמו שעזבוני ולקחו אלהים אחרים. כן יעזבו להם וישובו אל ה'. אבל הם לא עשו כן אלא עמדו על משמרתם. וקנאוני בלא אל. ואני אקניאם בלא עם. בענין שלא יהיו עמי. כמו שהם קנאוני בלא אל. ולא רצו אותי לאלוה. באופן שכמו שהם קנאוני בלא אל. כן אקניאם בלא עם. וכמו שהם כעסוני בהבליהם. בגוי נבל אכעיסם. מדה כנגד מדה:

שלח לך אנשים. כך דרש רבי תנחומא בר אבא. ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת ג' ימים, כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה [לים הגדול ג' ימים קודם לשבת] בזמן שהוא רוצה להלוך למקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש כגון מצור לצידון מותר לו לפרוש אפי' בע"ש, שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום, ואם היה שליח מצוה, מצוה לו לפרוש איזה יום שירצה, וכן שנינו ששלוחי מצוה פטורים מן הסוכה, שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שהוא משתלח לעשות מצוה ונותן נפשו להצליח בשליחותו, כאותן שנים ששלח יהושע בן נון, ומי היו פנחס וכלב, אבל שלוחים ששלח משה רשעים היו (שנאמר) [הוי] שלח לך אנשים, זה שאמר הכתוב אשתוללו אבירי לב נמו שנתם ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. אשתוללו אבירי לב אלו משה ואהרן אחרי ששלחו המרגלים ובאו ואמרו לשון הרע על הארץ ולא היו יודעין מה לעשות, אלא אף משה ואהרן נתרשלו בדבר, מיד עמד כלב והשתיק כל אותן האוכלוסין שנאמר ויהס כלב וגו'. אמר הקב"ה למש טובה גדולה אני מחזיק לכלב שנאמר זולתי כלב בן יפונה כו' (בתנחומא). ר' אחא הגדול פתח יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו אוהב והתנה עמו ואמר לו בוא לך עמי ואני נותן לך מתנה, הלך עמו ומת, אמר המלך לבנו אע"פ שמת אביך איני חוזר בי במתנה שאמרתי ליתן לו בוא וטול אותה. כך המלך זה הקב"ה והאוהב זה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי, אמר לו הקב"ה בוא לך עמי שנאמר לך לך מארצך, התנה עמו שהוא נותן לך מתנה שנאמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, [מת אברהם יצחק ויעקב] אמר לו הקב"ה למשה אע"פ שהתניתי עם האבות ליתן להם את הארץ ומתו איני חוזר בי, אלא ודבר אלהינו יקום לעולם. שלח לך אנשים זה שאמר הכתוב כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו, למה"ד למלך שהיה לו כרם כשהוא רואה שהיין יפה הוא אומר לאריסין הכניסוהו לביתי, וכשהוא נעשה חומץ אומר הכניסו החומץ לבתיכם, אף כך הקב"ה כשראה הזקנים [מעשיהם] כשרים אמר אספה לי קרא אותן לשמו, וכשראה את המרגלים שעתידין לחטוא קרא אותן לשמו של משה שנא' שלח לך. [זש"ה מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל, וכי כסילים היו המרגלים הלא כבר נאמר] שלח לך אנשים וכל מקום שכתוב אנשים הן צדיקים, וכה"א והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, וכן חנה אומרת ונתתה לאמתך זרע אנשים, ולאלו אתה קורא כסילים, אלא על שהוציאו דבה שנאמר ומוציא דבה הוא כסיל. ואעפ"כ בני אדם גדו לים היו ועשו עצמם כסילים, ועליהם אמר משה כי דור תהפוכות המה וגו' שנבחרו מכל ישראל על פי הקב"ה ועל פי משה שנאמר וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים, מכאן אתה אומר שהיו צדיקים בעיני ישראל ובעיני משה. ואף משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו עד שנמלך בהקב"ה על כל אחד ואחד [ואמר] פלוני משבט פלוני ראוי הוא, ואמר לו הקב"ה ראויין הן שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה', ואחר כך לסוף מ' יום נהפכו ועשו כל אותה צרה והן גרמו לאותו הדור שלקו לכך נאמר שלח לך. זש"ה לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו כי טח מראות עיניהם, מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך, אלא שהיה צפוי לפני הקב"ה שהם באים ואומרים לשון הרע על הארץ, אמר הקב"ה שלא יאמרו לא היינו יודעין עונשו של לשון הרע מהו, לפיכך סמך הענין זה לזה לפי שדברה מרים באחיה לקתה בצרעת כדי שיהו הכל יודעין עונשו של לשון הרע. שנאמר ואחר נסעו העם מחצרות וגו' אחר שראו (לומר) [חומר] לשון הרע והיו מסתכלין במעשה מרים אעפ"כ לא רצו ללמוד, לכך נאמר לא ידעו ולא יבינו, לכך כתב שלוח מרגלים אחר מעשה מרים.

דבר אחר הריני מוסרם ביד ארבע מלכיות שיהו משעבדין אותן. כי דור תהפוכות המה דור הפוך דור תהפוך אין כתיב כאן אלא כי דור תהפוכות המה הפכפכין הם מרדנין הם. בנים לא אמון בם, בנים אתם שאין בכם אמונה, עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אף אני אמרתי אלקים אתם כיון שאמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל אף אני אמרתי לכם אכן כאדם תמותון, הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ובניתי לכם בית הבחירה אמרתי לכם לא תהיו גולין ממנה לעולם, כיון שאמרתם אין לנו חלק בדוד אף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. רבי דוסתאי בן יהודה אומראל תהי קורא בנים לא אמון בם אלא לא אמן בם שלא היו רוצין לענות אמן אחר הנביאים כשמברכין אותם, וכן הוא אומר למען הקים ה' את השבועה אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש, ולא היה אחד מהם שפתח את פיו ועונה אמן עד שבא ירמיה ואמר אמן, שנאמר ואען ואומר אמן ה':