Quotation_auto על ויקרא 12:7

ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה, איתמר רב אמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו, לוי אמר שני מעינות הן נפתח הטמא נסתם הטהור נפתח הטהור נסתם הטמא, מאי בינייהו, איכא בינייהו שופעת מתוך שבעה לאחר שבעה ומתוך י"ד לאחר י"ד מתוך ארבעים לאחר ארבעים מתוך שמונים לאחר שמונים, לרב רישא לקולא וסיפא לחומרא, ללוי רישא לחומרא וסיפא לקולא, והלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא האשה שהפילה ולדות הרבה הפילה בתוך שמונים נקבה וחזרה והפילה בתוך שמונים [נקבה] והמפלת תאומים רבי יהודה אומר מביאה על הרביעי, קתני האשה שהפילה ולדות הרבה מנלן, דתני תנא קמיה דרב ששת זאת תורת היולדת וגו' מלמד שמביאה קרבן על ולדות הרבה, יכול אף על הלידה ועל הזיבה, אלא מעתה אכלה חלב וילדה אכלה דם וילדה הוא הדין דאין מביאה אלא קרבן אחד, אימא הכי יכול אף הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת, ת"ל זאת וגו', תא שמע ששים יכול בין רצופין בין מפוזרין, ת"ל יום מה יום כלו רצוף אף ששים כולן רצופין, מני הא אילימא רבנן, מי אית להו לרבנן מפוזרין, אלא רבי יהודה היא ומדקא יהיב ליה ששים רצופין על הדדי שמע מינה חומרא אית ליה לרבי יהודה קולא לית ליה, אמר אביי ת"ש שלשים יכול בין רצופין בין מפוזרין ת"ל יום מה יום כלו רצוף אף שלשים רצופין, מני הא אילימא רבנן וכו', אמר רב אשי ת"ש ששת ימים יכול בין רצופין בין מפוזרין ת"ל ששים מה ששים כולן רצופין, מני אילימא רבנן וכו', ושלשים יום ושלשת ימים מה תלמוד לומר שיכול נקבה שימי טומאתה מרובין ימי טהרתה מרובין, זכר שימי טומאתו מועטין אינו דין שיהו ימי טהרתו מרובין, תלמוד לומר ושלשים יום ושלשת ימים תשב להביא את המקשה בתוך אחד עשר יום שתהא טהורה מן הזיבה, יכול תהא טהורה מן הלידה ת"ל דותה תטמא, בדמי טהרה אע"ג שרואה, תנו רבנן תשב לרבות המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד ורבי אליעזר מטמא, אמרו ליה לרבי אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי שלפני הולד הקל בדם השופי שלאחר הולד, מקום שהקל בקושי שלפני הולד אינו דין שנקל בקושי שלאחר הולד, אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ממה הקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה טומאת נדה, א"ל הרי אנו משיבין אותך לשון אחרת ומה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד הקל בקושי שעמו, מקום שהקל בשופי של אחר הולד אינו דין שנקל בקושי שעמו, אמר להם אפילו משיבים אתם אותי כל היום כלו דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה הקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה טומאת נדה, אמר רבא בהא זכינהו רבי אליעזר לרבנן לאו אמריתו דמה, דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, ה"נ כתיב וטהרה ממקור דמיה, מחמת עצמה ולא מחמת ולד, ואימא בימי נדה נדה, בימי זיבה טהורה, אמר קרא תשב ישיבה אחת לכולן (כתוב ברמז תק"ב), בכל קדש לא תגע אמר עולא א"ר שמעון ב"ל טמא שהכניס ידו לפנים לוקה דאמר קרא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מה נגיעה במקצת שמה נגיעה אף ביאה במקצת שמה ביאה רבינא אמר לענין מלקות איתמר כי אתא רבין אמר רבי אבהו לטמא שנגע בקדש איתמר, [דאיתמר] טמא שנגע בקדש רבי שמעון ב"ל אמר לוקה שנאמר בכל קדש לא תגע, רבי יוחנן אמר אינו לוקה ההוא בתרומה כתיב, ורבי שמעון בן לקיש האי קרא להכי הוא דאתא האי מבעי ליה אזהרה לאוכל בשר קדש [דאיתמר אזהרה לאוכל בשר קדש] מנין, רבי שמעון בן לקיש אמר בכל קדש לא תגע, רבי יוחנן אמר תני ברדלא אתיא טומאתו מביאת מקדש מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר, טמא שנגע בקדש מדאפקיה רחמנא בלשון נגיעה, אזהרה לאוכל מדאקיש קדש למקדש, תניא כוותיה דר"ל בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל הכתוב מדבר, או אינו אלא אזהרה לנוגע, ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה והנוגע נטילת נשמה מי איכא אלא באכילה ואכתי מיבעי ליה לטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה דריש לקיש אמר לוקה בכל קדש לא תגע לא שנא לפני זריקה לא שנא לאחר זריקה ור' יוחנן אמר אינו לוקה, ר"י לטעמיה דאמר תני ברדלא אתיא טומאתו טומאתו, וכי כתיב ההוא לאחר זריקה הוא, אם כן לימא קרא בקדש מאי בכל קדש שמע מינה תרתי נגיעת קדש ואכילת קדש, לישנא אחרינא ההוא מכל קדש נפקא, אמר אביי מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר דברי הכל לוקה דא"ק והבשר לרבות עצים ולבונה, והא עצים ולבונה דלאו בני אכילה נינהו ואפילו הכי רבינהו קרא, ורבא אמר מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר דברי הכל אינו לוקה, מאי טעמא כיון דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה לא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל, והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה הכא במאי עסקינן שקדשם בכלי דנעשו כמי שקרבו מתיריו דתנן כל שיש לו מתירין משקרבו מתיריו ושאין לו מתירין משקדשו בכלי, ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא, אזהרה לאוכל מנין ת"ל ולא יאכל מן הקדשים, או אינו אלא אזהרה לנוגע ת"ל בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ובנגיעה ליכא נטילת נשמה, והא דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה, הכי קאמר רחמנא נגיעה כי אכילה:

טמא שאינו אוכל בתרומה מנא לן אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל אמר קרא איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו' איזהו דבר שהוא שוה בזרעו של אהרן הוי אומר זה תרומה, ואימא חזה ושוק אינה בחוזרת, תרומה נמי אינה בחללה, חללה לאו זרעא דאהרן היא וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דעביד הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה, לא סלקא דעתך דתנא רבי ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש דלאו בר כפרה הוא, ואימא הני מילי דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה, ותו הא דתניא טבל ועלה אוכל במעשר, הערב שמש אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים מנא לן, אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי ולא יאכל מן הקדשים וגו' הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים, ואיפוך אנא, מסתברא תרומה עדיפה שכן מחפ"ז, אדרבה מעשר עדיף שכן הדס ט"ב אפילו הכי מיתה עדיפא, רבא אמר בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת, אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר, ואכתי ה"מ דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה, אמר אביי תרי קראי כתיבי ביולדת ובמלאת ימי טהרה כיון שמלאו ימי טהרה וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן לתרומה כאן לקדשים, ואיפוך אנא מסתברא קדש חמור שכן פנ"ק עכ"ס, אדרבה תרומה חמורה שכן מחפ"ז, הנך נפישן, רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת אמר קרא וכפר עליה הכהן וטהרה טהרה מכלל דהיא טמאה ואס"ד בקדשים איקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אלא שמע מינה בתרומה, ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא והתניא בני ישראל אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה, גיורת ושפחה בני מיכל בתרומה נינהו, אלא קרא מילי מילי כתיב, ותלתא קראי בתרומה למה לי, צריכא דאי מעד אשר יטהר לא ידענא במאי, כתב רחמנא ובא השמש וטהר ואי כתב רחמנא ובא השמש וטהר הוה אמינא דלאו בר כפרה נינהו אבל דבר כפרה אימא עד דמייתי כפרה, כתב רחמנא עד מלאת וגו', ולהך תנא דפליג עליה דר' ישמעאל דאמר בזב שלש ראיות ובמצורע מוחלט הכתוב מדבר והאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה תרי קראי בקדשים למה לי, צריכא דאי כתב רחמנא ביולדת משום דמרובה טומאתה אבל בזב אימא לא, ואי כתב רחמנא בזב דלא הותר מכללו אבל יולדת אימא לא צריכא, במים וטמא עד הערב למה לי, א"ר זירא לנגיעה דתניא וטמא יכול לכל תלמוד לומר וטהר, אי וטהר יכול לכל ת"ל וטמא, הא כיצד כאן למעשר וכאן לתרומה, ואיפוך אנא מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכילה דמעשר הכי נמי חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר, ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא בכל קדש לא תגע וכו' כדלעיל: