Quotation_auto על ויקרא 15:19

שבעת ימים תהיה בנדתה, כל חייבי טבילות טבילתן ביום, נדה ויולדת טבילתן בלילה שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ואיתקש יולדת לנדה היה ר"מ אומר מפני מה אמרה תורה תהא נדה לשבעה מתוך שרגיל בה קץ בה אמרה תורה תהא נדה שבעה כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טהרתה כיום כניסתה לחופה. שבעת ימים בנדתה ולא בזיבתה כל שבעה, יכול עד שתהא רואה דם כל שבעה, תלמוד לומר תהיה ואף על פי שאינה רואה, אין לי אלא ימים לילות מנין, תלמוד לומר תהיה לרובת את הלילות, יכול בין סמוכין בין מפוזרין, תלמוד לומר תהיה תהא בהוייתן אחת. מנין שאינה טובלת מבעוד יום, תלמוד לומר שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה. וכל הנוגע בה יטמא יכול לא יהא נוגע בה מטמא בגדים במגע, הין אם אין מטמא במשכב לטמא אדם לטמא בגדים היא עצמה לא תטמא בגדים במגע, אם כן למה נאמר וכל הנוגע בה יטמא עד הערב, שיכול יהא נוגע בה מטמא אדם וכלי חרס. והלא דין הוא הנוגע בזב מטמא והנוגע בנדה מטמא מה נוגע בזב אין מטמא אדם וכלי חרס אף הנוגע בנדה לא יטמא אדם וכלי חרס, לא אם אמרת בנוגע בזב שאין מטמא אדם לטמא אדם במקום אחר תאמר בנוגע בנדה שמטמא אדם לטמא אדם במקום אחר, הואיל ומטמא אדם לטמא אדם במקום אחר יהא הנוגע בה מטמא אדם וכלי חרס, תלמוד לומר וכל הנוגע בהיטמא עד הערב אין הנוגע בה מטמא אדם וכלי חרס:

דבר אחר, אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שאין לפניו משוא פנים שכן כתוב בתורה ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב, יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברי תיפלות תלמוד לומר לא תקרב, יכול יהא ישן עמה בבגדיה על מטה אחת תלמוד לומר לא תקרב כדי שלא יאמר אדם לעצמו כשהיא בנדתה אסור לבשרה ואסור למטתה פרשה מן הנדה שמא תאמר לבשרה אסור ולמטתה מותר לפיכך חזר ופירש על ידי יחזקאל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב השוה אשה נדה לאשת איש להיותו נזהר עליה וכו'. ראה האדם קרי חייב טבילה מן התורה אם אמר מי רואה אותי אין בכך כלום, העבירו מכנגד פניו שוב ראה קרי ואומר מי רואה אותי אין בכך כלום, וכן בפעם שילשית עובר על מה שכתוב בתורה ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב (ועבר על מה שכתוב) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר לסוף הוא נעשה זב מתוך דרכיו שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ומה תלמוד לומר איש איש אלא איש אחד לזב מבשרו ואיש אחד למקרה לילה, ואם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו. ואם לאו הרי הוא זב עד יום מותו שנאמר וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו וגו'. ואשה כי תהיה זבה רבי ישמעאל אומר פרשה זו לכתחלה לא נאמרה אלא ללמד על בנות ישראל שמטמאות טפת דם כחרדל וצריכה לספור שבעה נקיים, ואחר שספרה שבעה נקיים היא צריכה טבילה כמו נדה גמורה כדי לצאת מכלל עבירה. רמ"א לא נאמרה פרשה זו אלא למצות פריה ורביה שאפילו אוכלת אשה כל מיני מאכל ושותה כל מיני משקה אין אישה קווט בה. אבל אם היה רגיל אצלה בכל זמן אפילו בימי נדתה היה קווט בה והיה מבטל פריה ורביה. לכך נאמר בתורת שבעת ימים תהיה בנדתה וגו' כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טבילתה כיום כניסתה לחופה, אם חזרה ועשתה תשובה מרפאין אותה מיד ואם לאו הרי היא בחזקתה עד יום מותה שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו']. אמר ר' (אשי) [יוסף] כי פשיט ריש לקיש בזב בעי הכי ראיה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע, זאת תורת הזב ואשר תצא ממו ש"ו אמר רחמנא. כל ששכבת זרעו מטמאה ראיה ראשונה שלו מטמא והאי כיון דשכבת זרעו לא מטמא ראיה ראשונה שלו נמי לא מטמא, או דילמא כיון דאלו איהו חזי תרי מצטרפי מטמיא. אמר (רב יוסף) [רבא] ת"ש זאת תורת הזב בין גדול בין קטן מה גדול ראיה ראשונה שלו מטמא אף קטן ראיה ראשונה שלו מטמא. [בעי ר"י ראיה ראשונה של מצורע מהו שתטמא כ"ו אמר אביי מאי תבעי ליה יהא הוא דקאמר] זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכיון דנפקא ליה קטן מהתם אייתר ליה לזכר לרובת מצורע למעינותיו. ולנקבה לרבות מצורעת למעינותיה. ואקשיה רחמנא מצורע לזב גמור מה זב גמור מטמא במשא אף ראיה ראשונה דזב מטמא במשא. אמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמא באונס שנאמר זאת תורת הזב וגו' מה שכבת זרע מטמא באונס אף ראיה ראשונה של זב מטמא באונס. אמר ר' יצחק והלא זב בכלל בעל קרי היה בראיה ראשונה ולמה יצא בראיה שניה להקל עליו ולהחמיר עליו. להקל עליו שאינו מטמא באונס. ולהחמיר עליו שהוא מטמא משכב ומושב. (תניא) [ארה] זבו דומה למי בצק של שעורים, זוב בא מבשר המת, שכבת זרע בא מבשר החי, זוב דיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת, שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת:

והנדה בנדתה אין כתיב כאן אלא והדוה בנדתה צער גדול נתן הקדוש ברוך הוא לאשה זו שמאחר שמשמרת שלשת ימי זיבה יושבת ומשמרת שבעת ימי נדה, לכך כתיב והדוה בנדתה. ר' יוחנן בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ומה אם האשה הזו על ידי שפרשה שלשה ימים התורה קורא אותה דוה, אנו שפרשנו מבית חיינו ומבית תפארתנו וממקדשנו כמה ימים וכמה שנים כמה יובלות וכמה עבורים עאכ"ו. כי יזוב זוב דמה ימים רבים שלשה ימים, הא כיצד האשה הזו טמאה שבעת ימים ונטהרת ביום השמיני ואם ראתה דם באותו יום שומרת יום כנגד יום ונטהרת. חזרה וראתה ביום התשיעי שומרת אותו יום ושבת ונטהרת. חזרה. וראתה ביום עשירי שומרת אותו יום ושבה ונטהרת הרי שלשה ימים שהן ימים רבים, אבל אם ראתה דם ביום אחד עשר שהוא יום רביעי לטהרתה חוזרת לטומאתה ושומרת שבעת ימי נדתה מתחלתה, שכך שנו חכמים אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. לפיכך האשה צריכה שתהא סופרת חמשה עשר יום. כיצד היא עושה שומרת שבעת ימי נדתה ואחר כך סופרת שבעה נקיים ונטהרת ביום השמיני וטובלת טבילה חמורה אחר שקיעת החמה והיא מותרת לבעלה שנאמר ואם טהרה מזובה. ואשה כי יזוב זוב דמה למה אשה ולא איש לשעבר היתה נוהגת בנשים ובאנשים שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו. ר' מאיר אומר טמאת האיש חמורה היתה מטומאת האשה למה שטומאת האשה סימן לבנים אבל של איש צער הוא שנאמר וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו דבר שחתום וסגור. לשעבר היו האנשים רואים דמים עד שעמדה רחל שנאמר כי דרך נשים לי וניתן לה, לכך נאמר ואשה כי יזוב זוב דמה. כך שנו רבותינו על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה ושלשתן מן התורה. נדה מנין ואשה כי יזוב זוב דמה, חלה דכתיב ראשית עריסותיכם חלה וגו'. הדלקת הנר דתנו רבנן מנין שחייב אדם להיות זהיר וזריז בהדלקת הנר שנאמר וקראת לשבת עונג זה הדלקת הנר. ולמה נמסר ולאשה אמר הקדוש ברוך הוא היא כבתה נרו של עולם שנאמר נר אלהים נשמת אדם לפיכך תשמור מצות נר, היא טמאה חלתו של עולם זה אדם הראשון דאמר רבי יוסי בן קצרתה כאשה הזו שמקשקשת עיסתה במים ואחר כך וייצר ה' אלהים לפיכך וכו'. נדה אמר הקדוש ברוך הוא היא שפכה דמו של אדם הראשון והיא מתחייבת שתשפך דמה שנאמר שופך דם האדם וגו' תשמור נדתה שתכפר לה על הדם ששפכה. לפכיך הקדוש ברוך הוא מדמה טומאת ישראל לטומאת נדה שנטמאת ונטהרת, כך עתיד הקדוש ברוך הוא לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.