פענח רזא
תהי"ה בנדת"ה בגימט' וע"ד שתב"א במי"ם, מכאן טבילה לנדה מדאורייתא א"נ מק"ו ממגעה דכתיב בי' ורחץ וא"ת והלא אין עונשין מן הדין, וי"ל דאין עונשין למלקות אבל לאיסורא ילפינן א"נ מקרא דבמי נדה יתחטא דרשינן לי' בע"ז במים שהנדה טובלת בהם, דהיינו מ' סאה, א"נ וי"ו דואשה כי יזוב וגו' מוסיף על נדה דלעיל דתיהוי גם היא שייכה בטבילה:
רש"י
כי תהיה זבה. יָכוֹל מֵאֶחָד מִכָּל אֵבָרֶיהָ, תַּ"ל וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ — אֵין דָּם מְטַמֵּא אֶלָּא הַבָּא מִן הַמָּקוֹר:
ספורנו
ואשה כי תהיה זבה דם. לימד דיני הנדה והזבה והטעין את הזבה קרבן חטאת ועולה ובזה העיד כי לא יקרה זה בבנות עמו זולתי להעיר אזנן על מרי קדם בפועל ובמחשבה כי הוא אמנם הרבות העונש שענש את חוה על פעולתה ומחשבתה שנכלל באמרו הרבה ארבה עצבונך ובכן ראוי שתספור ז' נקיים עד יערה עליה רוח תשובה וטהרה ואז תטבול ותכופר בחטאת על פעולת הרע ובעולה על המחשבה: