Parshanut על ויקרא 15:19

שבעת ימים תהיה בנדתה. בתו"כ ולא בזיבתה כל שבעה. לפי שיטת רש"י הכי פירושו, דזה יכול להיות, שראתה דם יום י"א, ואח"כ ראתה יום י"ב הרי היא נדה וזבה קטנה, וימי נדה עולין, עיין נדה נ"ד, א"כ הכי פירושו, שזה לא יוכל להיות כלל, שתהיה זבה כל ז', היינו שהיא צריכה שבעה נקיים ובכ"ז אם תראה אחר י"א יום תהיה נדה וא"כ היא נדה וזבה כל ז', זה אי אפשר, דאינה נעשית נדה עד אחר ספירת ז' נקיים, אבל לפירוש הרמב"ם כן הוא דלעולם חשבינן ימי נידות, ימי זיבות כסדרן בין ראתה, בין לא ראתה מתחלת שעת וסת הקבועה לה, וזה אם תראה בלא עת נדתה הוה זיבה, וגמירי לן י"א יום בין נדה לנדה בין חזיא דם, בין לא חזיא, לכן קאמר, ששבעת ימים אלו מתחלת ראיתה, כך לפי המנין ואח"כ י"א זיבה ואח"ז ז' נדה וכו', שבעת ימים תהיה בנדתה נחשבין למנין נדות ולא למנין ימי זיבה, שלא יהיו לעולם בימי זיבה, אף אם ראתה ג"פ קודם ולא ספרה ז' נקיים, בכ"ז אינם מימי זיבה, יכול עד שתהיה רואה דם כל שבעה, פירוש, דסד"א דוקא, שלעולם בתחילת מנין השבעה רואה דם [לא שכל יום מהשבעה רואה דם, כמו שפירש הק"א, דזה לא משמע כלל מהפסוק. ודו"ק]. היינו, שמתחילת ראיתה חשבינן ז' ימי נדה ואח"כ י"א ימי זיבה, ואח"כ אם רואה דם בתחילת ז', שוב הוה ימי נדה, אבל כי לא ראתה דם, אימת שתתחיל לראות, אפילו אחר הז' הוה נדה [וכמו לרש"י. והבן], לכן קאמר תהיה אעפ"י שאינה רואה, פירוש אע"פ שאינה רואה כל ז' כלל וכלל נחשבים לימי נדה, ושוב אחר הז', אעפ"י שלא ראתה דם בהן כלל, הוה זבה, ולראיה אחת מונה אחד, והברייתא קאי על מנין ימי נדות וימי זיבות. ודו"ק היטב בכ"ז, כי הוא נכון.