ילקוט שמעוני על התורה
וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו בניהם ובנותיהם, הן עצמן מנין, תלמוד לומר מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם. מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית וילדה הימנו בן שאתה רשאי לקנות בעבד, תלמדוד לומר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו. יכול אף כנעני שבא על אחת מן האומות והוליד [ממנה] בן שאתה רשאי לקנותו בעבד, תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם מן הכולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם. אמר ר"ל מנין לנכרי שקונה (חברו) [הנכרי] למעשה ידיו, תלמוד לומר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנ אתם קונים מהן ואל הן קונין מכם ואל הן קינין זה מזה. (האי איצטריך לגופיה) יכול לא יקנו זה את זה למעשה ידיו אמרת קל וחומר נכרי ישראל קונה, נכרי נכרי לא כל שכן. ואימא הני מילי בכספא אבל בחזקה לא, אמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון. אשכחן נכרי נכרי, נכרי ישראל מנלן דכתיב וישב ממנו שבי. (וקאמר רחמנא אתם קונין מהם אלמא נכרי גופו קנוי). והיו לכם לאחוזה הרי הוא כאחוזה מה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה אף העבדים וכו'. והתנחלתם אותם אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשד ידיה לעצמה דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד שאן אדם מוריש זכות בתו לבנו. המפקיד עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור דגמר לה לה מאשה אבל גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו והיו בהן עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני חורין. עבדיו דגר כי אשתו מה אשתו לאחר מיתתו משתלחת בלא גט אף עבדיו משתלחין בלא גט. אי הכי ישראל נמי, אמר קרא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. אי הכי גרים נמי, אתם ולא גרים. אמה העבריה נקנית בשטר מנלן, אמר (רב הונא) [עולא] אמר קרא אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת נקנית בשטר אף אמה העבריה נקנית בשטרוכו'. ורב חסדא אמר לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית כקנין עבדים ומאי ניהו שטר אבל בחזקה לא דאמר קרא והתנחלתם אותם אותם בחזקה ולא אחר בחזקהוכו'. ומה ראית, מסתברא שטר הוה ליה לרבויי שכן מוציא באישות בת ישראל. ורב הואנ, לא תצא כצאת העבדים שאינה יוצאה בראשי אברים כעבד. ורב חסדא, אם כן נכתוב קרא לא תצא כעבדים מאי כצאת שמע מינה תרתי. והתנחלתם אותם וגו' הקישן הכתוב לעבד כנעני ולשדה אחוזה מה שדה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני ולשדה אחוזה מה שדה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. אי מה שדה אחוזה חוזרת לבעלים ביובל אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל, תלמוד לומר לעולם בהם תעבודו. תנו רבנן כיצד בחזקה התיר לו מנעלו, הנעיל לו מנעלו, או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סבו גרדו הלבישו הנעילו הגיהו קנהו (לו), אמר ר' שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה קונה בכל מקוםוכו'. הבנים נוחלין את האב ואל הבנות דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם ולא לבנותיכם. אלא מעתה למען ירבו ימיכם היכ נמי בניכם ולא בנותיכם, ברכה שאני: