ילקוט שמעוני על התורה
(ונתת) [ויסף חמישית] כסף ערכך עליו. תנו רבנן כיצד רשות הגבוה בכסף, גזבר שנתן מעות בבהמה אפילו בסוף העולם קנה, וההדיוט לא קנה עד שימשוך, כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, האומר שור זה עולה (שור) [בית] זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה, ובהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק. משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתים, מ"ט, א"ק ונתן הכסף וקם לו. משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה, נותן מאתים, מ"ט לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. פדאו במאתים ולא הספיק למשכו עד שעמד במנה, נותן מאתים, מ"ט ונתן הכסף וקם לו. פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים [מה שפדה פדוי] ואין נותן לו אלא מנה. אמאי הכא נמי נימא לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש, אטו הדיוט לאו במי שפרע מדור המבול קאי. אמר רמי בר חמא הרי אמרו הקדש אין מתחלל על הקרקע (כתוב ברמז תרל"ח). ואם המקדיש יגאל לרבות את האשה. ואם המקדיש יגאל לרבות את היורש. ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו, אם נתן כסף הרי הוא שלו, ואם לאו אינו שלו. שדה אחוזתו, אין לי אלא שדה אחוזתו מבית אביו, שדה אחוזתו, מבית אמו מנין, תלמוד לומר יקדיש איש. והיה ערכך לפי זרעו ולא לפי גדולו, זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, הרי זו גזרת מלך, אחד המקדש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי, נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה, תלמוד לומר ואם את שדה מקנתו וגו' שדה שאינה ראויה להיות שדה חוזה, יצאה זו שראויה להיות שדה אחוזה דברי רבי יהודה ורבי שמעון. רבי מאיר אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואחר כך הקדישה מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה, תלמוד לומר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה שדה אחוזה, יצאה זו שהיא שדה אחוזה. המקדיש את שדהו בשעה שהיובל נוהג נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים, אין נמדדין עמה, תנא כור של זרע ולא כור של תבואה, מפולת יד ולא מפולת שוורים. תני לוי לא מעבה ולא מדקה אלא בינוני, היו שם נקעים וכו' וליקדשו באנפי נפשייהו וליפרקו, וכי תימא כיון דלא הוי בית כור לא קדשי, והתניא שדה מה תלמוד לומר, לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, אין לי אלא שהקדיש כענין הזה, מנין לרבות לתך וחצי לתך, סאה (וחצי סאה), תרקב וחצי תרקב, תלמוד לומר שדה מכל מקום. אמר מר עוקבא בר חמא הכא בנקעם מלאים מים עסקינן, דלאו בני זריעה נינהו, דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים ש"מ. אי הכי פחות מכאן נמי, הני נגאני דארעא מיקרו שידרי דארעא מיקרו. בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי, נותן בבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף ובשדה מקנה נותן אל שויו. ר' אליעזר אמר אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה. מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה, שבשדה אחוזה נותן חומש ובשדה מקנה אינו נותן חומש, אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה אילנות בשויין, וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, אלמא קסבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש. איתיביה רב נחמן בית זרע אין לי אלא בית זרע, שדה גפנים [ושדה קנים] שדה אילנות מנין, תלמוד לומר שדה מכל מקום. א"ל ה"נ פודה וחוזר ופודה. איתיביה אחד המקדיש בחולת המחוז וכו' א"ל ראויה לפרדסות סבסטי קאמר, אמר רב פפא הקדיש טרסין פודה בשוייהון, מ"ט בית זרע אמר רחמנא והני לאו בני זריעה נינהו, לא גאלן יוצאין לכהנים [ביובל] מ"ט שדה אחוזה אמר רחמנא והיה השדה בצאתו ביובל שדה כל דהו, מכר טרסין נגאלין פחות משתי שנים, מאי טעמא מספר שני תבואות אמר רחמנא והאי לאו בני תבואה נינהו. לא גאלן חוזרין לבעלים ביובל, מאי טעמא ושב לאחוזתו אמר רחמנא ואחוזתו היא. הקדיש אילנות פורן בשוייהן, מאי טעמא בית זרע אמר רחמנא ולא אילנות. לא גאלן אין יוצאין לכהנים ביובל, מאי טעמא והיה השדה בצאתו ביובל אמר רחמנא ולא אילנות. מכר אילנות אין נגאלין פחות משתי שנים, מ"ט מספר שני תבואות אמר רחמנא והני (פחות מב' שנים לאו) בני תבואה נינהו. לא גאלן אין חוזרין לבעלים ביובל, מאי טעמא ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות. מנין אתה אומר היו שם נקעים עמוקין [י' טפחים או סלעים גבוהים י' טפחים] אין נמדדין עמה, תלמוד לומר שדהו. כערכך יקום נותן ארבעים ותשע סלעים וארבעים ותשע פונדיונות, מה טיבו של פונדיון זה, קולבון לפרוטרוט. אחר היובל סמוך ליובל. מופלג מן היובל מנין, תלמוד לומר ואם אחד היובל יקדיש שדהו, שדהו מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר היו שם נקעים פחותין מעשרה [או סלעים גבוהים י' טפחים] הרי (אלו) [אינם] נמדדין עמה, תלמוד לומר שדהו. איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדוש ונותן חמשים. ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר. מאי טעמא דרב, אמר קרא אם משנת היובל ושנת היובל בכלל. ושמואל מי כתיב אם בשנת היובל, אם משנת הובל כתיב, משנת שאחר היובל. בשלמא לרב היינו דכתיב ואם משנת היובל ואם אחר היובל, אלא לשמואל מאי אחר היובל, אחר חר. תנו רבנן מנין שאין מחשבין חדשים עם ההקדש, תלמוד לומר וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות, שנים אתה מחשב ואי תה מחשב חדשים. מנין שאם רצה הקדש לעשות חדשים לשנה עושה, היכי דמי כגון דאקדשיה בפלגא דארבעים ותמני, תלמוד לומר וחשב לו הכהן מכל מקום. הקדישו שתים ושלש שנים לפני היובל [רבי אומר אומר אני] נותן סלע ופונדיון לשנה, ואם מר הריני נותן דבר שנה בשה אין שומאין לו, אלא נותן את כולו כאחד אחד בעלים ואחד כל אדם. מה בין בעלים לכל אדם, אלא שהבעלים נותנין חומש ולכ אדם אין נותן חומש. תנו רבנן ונגרע מערכך אף מן ההקדש, שאם אכלה הקדש שנה או שתים, אי נמי לא אכלה אלא שהיתה לפניו מנכה סלע ופונדיון לשנה. מנין שאם אמרו הבעלים אנו נותנים דבר שנה בשנה אין שומעין לו, תלמו דלומר וחשב לו הכהן את הכסף, עד שיהא הכסף כולו כאחד. מנין שאין מקדישין לפני יובל פחות משתי שנים ואל גואלים אחר היובל פחות משנה, תלמוד לומר וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. ואם גאל יגאל (כתוב ברמז תרס"ט). ואם גאל יגאל לרבות את האשה, ואם גאל יגאל לרבות את היורש. שדה מה תלמוד לומר שיכול אין לי אלא המקדיש בית כור כענין הזה [הקדיש] בית לתך ובית סאה ובית קב מנין, תלמוד לומר שדה מכל מקום. ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו אם נתן את הכסף הרי הוא שלו, ואם לאו אינה שלו: