ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר. הדר ביה רבא מההיא. ואיתימא חדא מינייהו רב פפא אמרה. תנו רבנן מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין, תלמוד לומר וכל מעשר בקר וצאן וכו'. יכול שאני מרבה אף שמיני ושנים עשר, אמרת הואיל והוא קדוש וטעותו מתקדשת, מה הוא אינו מקודש אלא בסמוך, אף טעותו אין מתקדשת אלא בסמוך. והתניא מה הוא מיוחד אף טעותו מיוחדת, הא מני רבי אלעזר בר' שמעון היא דאמר לעולם אין אחד [עשר] קדוש עד שישתוק בתשיעי ויקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, סבר לה כר' יהודה דאמר טעות מעשר תמורה היא, וסבר לה כאבוה דאמר איןממיר חוזר וממיר. תניא הבקר לרבות אחד עשר לשלמים, יכול שאני מרבה אף התשיעי, אמרת וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו מקדש, הוי אומר לאחריו מקדש תנו רבנן כיצד מעשרן כונסן לדיר ועושה להן פתח קטן כדי שלא יהו יכולין לצאת שנים כאחד ומעמיד אמותיהן מבחוץ והן מבפנים (וגדיותיו יוצאות) [וגועות ויוצא] לקראת אמם. וליפקינהו אינהו. יעבור כתיב ולא שיעבירוהו. ולישדי להו ירקי וליפקו לותיה, אמר רב הונא גזרה משום יתום ומשום לקוח. כל אשם יעבור פרט לטרפה שאינה עוברת, תחת השבט מצוה למנותם בשבט, לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצין או עומד מנין, תלמוד לומר העשירי קדש מכל מקום, [ואין לי אלא שקרא שמו עשירי, לא קרא שמו עשירי מנין, תלמוד לומר יהיה קדש מכל מקום]. יכול היו לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד יכול יהו מעושרין, תלמוד לומר עשירי ואין זה עשירי. ר' יוסי בר' יהודה אומר מעשר, מאי טעמא דר' יוסי בר' יהודה, סבר לה כאבא אלעזר בן גומל, דתניא אבא אלעזר בן גומל אומר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שתרומה גדולה נטלת באומד ובמחשבה, אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, ומעשר קרייה רחמנא תרומה, דכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו, ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה, אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה. ולד המעושרת לא יניק מן המעושרות ואחרים מתנדבים כך. ולד המוקדשין לא ינוק מן המוקדשין, ואחרים מתנדבין כך. הפועלין לא יאכלו מגרוגרות הקדש, וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש. מנא הני מילי אמר רב אחדבוי בר אמי אתיא העברה העברה מבכור מה בכור מועלין בו אף חלב המעושרת נמי מועלין בו. חלב המוקדשין נמי אתיא אמו אמו מבכור, הפועלין לא יאכלו וכו' מאי טעמא, א"ק לא תחסום שור בדישו, דישו שלך ולא דישו של הקדש. והרי מעשר דאמר רחמנא לא יגאל, ותנן כל הקדשים יש להן פדיון ולתמורותיהן פדיון חוץ מן הבכור ומן המעשר אלמא לא מהני, אמר לך אביי מעשר נמי איתרבי מהיכא דאיתרבי בכור דיליף העברה העברה מבכור:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה. ושני מינין דעלמא מנלן, הני דרבנן נינהו וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון מה דאורייתא שני מינין אין מתעשרין מזה על זה אף דרבנן ב' מינים אין מתעשרין מזה על זה, א"ל רבי (אבא) [רבא] בר חנן (לרבי אמי) [לאביי] גבי מעשר בהמה דלא כתיב וכל מעשר בקר וצאן וכו' (כתוב ברמז תר"פ). אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי סלקא דעתך לא מהני אמאי לקי. ורבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא, והרי תורם ממין על שאינו מינו דרחמנא אמר כל חלב יצהר תן חלב לזה וחלב לזה ותנן אם תרם אין תרומתו תרומה. אמר לך אביי שאני התם דכתיב [ראשיתם] ראשית לזה וראשית לזה. ולרבא אי לאו דכתב ראשיתם הוה אמינא תירוש ויצהר דכתיב בהן חלב [הוא דאין] תורמין, הא תירוש ודגן [דגן ודגן] דחד חלב כתוב בהן כי תרם מהאי אהאי לא לקי, כתב רחמנא ראשית תן ראשית לזה וראשית לזה. בכורי כל אשר ארצם (כתוב ברמז תנ"ג). בכורים אע"ג דכתיב ארצך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא בכורי כל אשר בארצם, אלא ארצך למה לי, (לכדרב יהודה) למעוטי חוצה לארץ. [בכורי כל אשר בארצם] בא הכתוב ולמד על הבכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע, שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הבכורים אם למדת על הת רומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הבכורים לא תהא קדושה חלה עליהן במחובר לקרקע, תלמוד לומר בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהו נתנין לכהונה: