Quotation_auto על ויקרא 27:33

ואם מך הוא מערכך אם היה (יד) עני מליתן ערך. והעמידו לפני הכהן להוציא את המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס, תלמד לומר והעמיד והעריך את שיש לו עמידה יש לו הערכה, ואת שאין לו עמידה אין לו הערכה, יכול אפילו אמר ערכו של זה עלי ומת יהא פטור, תלמוד לומר יעריכנו אף על פי שמת. והעריך אותו הכהן שלא ליתן אלא בזמן הערך. על פי אשר תשיג יד הנודר ידו ולא יד הנדר. יד הנודר בין יש בין אשה ובין קטן, מכאן אמרו השג יד בנודר והשנים בנדר והערכין בנערך. והעריך בזמן הערך. יעריכנו הכהן בנין אב לכל הערכים שיהו בכהן. אם היה עני והעשיר או עשיר והעני נותן ערך עשיר רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר. אבל בקרבנות אינו כן אפילו מת אביו והניח לו רבואות [או] ספינות בים ובאו לו ברבואות אין להקדש בהן כלום. עני והעשיר אשר תשיג יד הנודר והרי ידו משגת, עשיר והעני על פי אשר תשיג יד הנודר. רבי יהודה אומר אפילו עני והעשיר וחזר והעני נותן ערך עישר. מאי טעמא דר"י אמר קרא ואם מך הוא מערכך עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו. והשנים בנדר כיצד, ילד שהעריך את הזקן נותן ערך זקן, וזקן שהעריך את הילד נותן ערך ילד. וערכין בנערך כיצד, איש שהעריך את האשה נותן ערך אשה, ואשה שהעריכה את האיש נותנת ערך איש. והערך בזמן הערך כיצד, העריכו פחות מבן חמש ונעשה יותר על בן חמש, פחות מבן עשרים ונעשה יותר מבן עשרים, אינו נותן אלא כזמן הערך. תנו רבנן אתה הקשית דמים לערכין [מרגליות לקלים] ולידון בכבודו, יכול נקיש ערכין לדמים שיתן כשעת נתינה, תלמוד לומר כערכך יקום אינו נותן אלא כזמן הערך. אף על פי שאמרו חיבי ערכין ממשכנין אותן נותנין לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש מטה מוצעת סנדליו ותפליו [לו] אבל לא לאשתו ולבניו, וא היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין, ואם היה חרש נותנין לו שני מצעדין ושני מגרות רבי אליעזר אומר אם היה אכר נותנין לו צמדו, חמר נותנין לו חמורו. מאי טעמא אמר קרא ואם מך הוא מערכך [החייהו מערכך] ולא אשתו ובניו. מ"ט מערכ, ר' אליעזר אומר וכו. ורבנן הנהו לאו כלי אומנות אלא נכסים נינהו. היה לו מין אחד מרובה ומין אחד מועט אינו אומר לו למכור מן המרובה וכו', וכל שיש לו מן המועט פשיטא כי היכי דסגי ליה עד השתא השתא נמי סגי ליה. מהו דימא עד האידנא דהוה ליה לאושלי הו מושלי ליה, השתא דליכא דמשאיל ליה [לא] קא משמע לן. תנו רבנן יכול יהו קדשי בדק הבית עושין תמורה, תלמוד לומר קרבן מי שנקרא קרבן, יצאו קדשי בדק הבית שלא נקראו קרבן. ואל והתניא שומע אני אפילו קדשי בדק הבית [שנקראו קרבן] כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה', תלמוד לומר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל הבא לפתח אהל מועד חייבין עליו משום שחוטי חוץ ומי שאינו בא לפתח אהל מועד אין חייבין עליו משום שחוטי חוץ אלמא איקרו קרבן. אמר ר' (אבין) [חנינא] לא קשיא הא ר' שמעון הא רבנן, לר' שמעון איקרו קרבן, לרבנן לא איקרו קרבן. ולא הכתיב ונקרב את קרבן ה', אמר לך קרבן ה' איקרי קרבן סתמא לא איקרי. מאי ר' שמעון ומיא רבנן, דתניא לא איקרו קרבן. ולא הכתיב ונקרב את קרבן ה', אמר לך קרבן ה' איקרי קרבן סתמא לא איקרי. מאי ר' שמעון ומאי רבנן, דתניא לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו למה נאמר והלא כבר נאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו, לפי שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אוו משמע קרבן יחיד, קרבן צבור וקרבן מזבח וקרבנות בדק הבית [מנין תלמוד לומר לא יבקר]. אמר ר' שמעון והלא מעשר בכלל היה ולמה יצא, לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא חובה ודבר שאינובא בשותפות, אל כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא חובה ודבר שאינו בא בשותפות. רבי אומר למה יצא מעשר מעתה לפי שיצא לידון [בתמורת שמו ובתמורת גופו, לומר לך תמורת שמו קרבה ותמורת גופו אינה קרבה], תמורת שמו נגאלת ותמורת גופו אינה נגאלת, תמורת גופו חלה [על דבר הראוי בלבד, אמר מר לידון בתמורת שמו, העשירי, מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי ששלשתן מקודשין, תלמוד לומר וכל מעשר בקר וצאן, תמורת גופו דכיב ואם המר ימיר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש (וגמר העברה העברה מבכור). תמורת שמו קרבה דתנן הבקר לרבות י"א לשלמים, תמורת גופו אינה קרבה דכתיב קדש הם, הם קרבים ואין תמורתם קרבה [וקמר העברה העברה מבכור], תמורת שמו נגאלת כשלמים ותמורתו כשלמים, תמורת גופו אינה נגאלת (בבכור) [דכתיב הוא] ותמורתו (כבכור) [יהיה קדש]. תמורת גופו חלה על דבר הראוי ועל דבר שאינו ראוי, ותמורת שמו אינו חלה אלא על דבר הראוי בלבד. אמרי משום דרבי בה רחמנא דאיתנהי בתמורת שמו איגרועי מיגרע. אין דאמרינן מאי דרבי רבי ומאי דלא רבי לא רבי. והא מהיכא תיתי. אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דהוי דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש ואין לך בו אלא חדושו בלבד. תנו רבנן האומר רגלה של זו עולה יכול תהא כולה עולה, תלמוד לומר כל אשר יתן ממנה לה' יהיה קדש, ממנה לה', יכול תצא לחולין, תלמוד לומר יהיה קדש לרבות את כולה, הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מאבר שבה דברי רבי מאיר. ורבי יהודה אומר מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה, תלמוד לומר כל אשר יתן ממנה לה' יהיה קדש לרבות את כולה. אמר מר תמכר לצרכי עולות והא קא מייתי בהמה מחוסרת אבר אמר רבא באומר הרי עלי בהמה בחייה. אמר רבא ומודה רבי יהודה בדבר שהוא עושה אותה נבלה. אמר רב חסדא ומודה רבי יהודה בדבר שהוא עושה אותה טרפה. ורב שש אמר בדבר שהיא מתה, מאי איכא בין רב חסדא לרבא. רב חסדא סבר כמ"ד טרפה אינה היה, ורבה סבר כמאן דאמר טרפה חיה. ומאי איכא בין רבא לרב [ששת] איכא בינייהו דרבי אלעזר נטלה ירך וחלל שלה נבלה, רבא סבר כרבי אעזר, ורב ששת לא סבר לה. יכול יהא הקדש בדק הבית עושה תמורה, כתיב קרבן יצא הקדש בדק הבית שאינו קרבן, אוציא את הקדש בדק הבית ולא אוציא את של צבור, תלמוד לומר (טו) לא יחליפנו. אוציא את של צבור ולא אוציא את של שותפין, תלמוד לומר ולא ימיר אותו, היחיד עושה תמורה ולא את של צבור ולא את השותפין עושין תמורה. אמר ר' שמעון והלא מעשר בכלל היהי ולמה יצאו להקיש אליו, מה מעשר מיוחד קרבן יחיד (והקדש מזבח), אף אין לי אלא קרבן יחיד (והקדש מזבח). או דבר שאתה לומדו לדרך אחד אתה לומדו לכל דרכים שיש בו, מה מעשר מיוחד קדשים קלים ונאכלין לשני ימים ונוהג בבקר ובצאן, אף איני מרבה אלא כיוצא בו, מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד, תלמוד לומר בהמה ואם בהמה:

לא יחליפנו, תנן התם הכל ממירין לכתחלהוכו' לא שאדם רשאי להמיר אלמא דיעבד ותסברא הכל ממירין לכתחלה, אדקשיא לך מתניתין תיקשי לך קרא דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו. אלא אמר רב יהודה הכי קאמר הכל מתפיסין בתמורה אחד אנשים ואחד נשים ולא שאדם רשאי להמיר לא שאם המיר מומר וסופק את הארבעים, ולא ימיר אותו (כתוב למעלה ברמז תנ"ט). ורבי יהודה בעלי חוברין לסמיכה ליה ליה, מאי טעמא דהא לא מיוחד קרבן דירהו, ואיבעית אימא לעולם אית ליה [קרבן] נכרי וחברו מחד קרא נפקי ואייתר ליה חד לבעלי חוברין לסמיכה. ובין (לרבנן) [לר"מ] ובין לרבי יהודה טעמא דרביה קרא לאשה, הא לא רביה קרא הוה אמינא כי עבודה [תמורה] לא חלקי והאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה איש לכל עונשין שבתורה, איצטריך סד"א הני מילי עונשין דשוו בין ביחיד בין בצבור, אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה, אשה נמי כי עבדה לא תלקי, קמ"ל. ואיצטריך גבי סמיכה ואיצטריך גבי תמורה סד"א הני מילי בדבר שיש בו מעשה, אבל מימר דלאו מעשה הוא סד"א לא תחייבה אשה קמ"ל קרא, ורבי יוחנן דאמר כעושה מעשה דמי קרא למאי אתא, איצטריך סד"א הני מילי בדבר שיש בו מעשה, אבל מימר דלאו מעשה הוא סד"א לא תחייבה אשה קמ"ל קרא, ורבי יוחנן דאמר כעושה מעשה דמי קרא למאי אתא, איצטריך סד"א הני מילי בלאו ששוה בכל, אבל תמורה לא להכי איצטריך ואם המר ימיר. לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא, אלא טוב מעיקרו עושה תמורה, רע מעיקרו אין עושה תמורה. תנו רבנן לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא, אלא טוב מעיקרו עושה תמורה, רע מעיקרו אין עושה תמורה. תנו רבנן לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו, וליכתוב לא יחלפינו ולא בעי ולא ימיר אותו, אי כתיב הכי הוה אמינא תצא זו ותכנס זו הוא דתלקי, אבל מימר דתרוייהו קא מקדיש להו אימא לא לקי קמ"ל. האי בשל אחרים דקתני היכי דמי, אילימא בהקדש דידיה וחולין דעלמא מי מצי מקדיש איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו. ואלא בהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה מי מפיס והתניא אין אדם מפיס בדבר שאינו שלו, לעולם בבהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה, וכגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה למיר בבהמתו יבוא וימיר. תנו רבנן בהמה בבהמה מכאן שממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן, מן הכבשים על העזים ומן העזין על הכבשים, מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים, מן התמימים על בעלי מומין ומן בעלי מומין על התמימים, יכול אפילו ק'דם מום קבוע להקדשן, תלמוד לומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע, או רע בטוב למה לי ש"מ טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה. רבא אמר תרוייהו טוב (בטוב) יתורי מייתרי, אם כן ליכתוב קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברע או רע בו, למה לי למיכתב תרוייהו טוב בטוב, חד כי ממיר אפילו טוב בטוב לקי, ואידך טוב מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה. ואביי אמר לך קל וחומר הוא ומה טוב בראע מעלי ליה לקי, טוב בטוב דכי הדדי נינהו לא כל שכן דלקי. ורבא אין עונשין מן הדין, ואביי אמר לך האי לאו דינא הוא מי גרע טוב מרע. תנו רבנן בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים באחד, אחד במאה ומאה באחד. רבי שמעון אומר אין ממירין אלא אחד באחד שנאמר בהמה בבהמה ולא בהמה בבהמות ולא בהמות בבהמה. א"ל כשם שבהמה יחידית קרויה בהמה כך בהמות רבות קרויות בהמה שנאמר ובהמה רבה. ור' שמעון בהמה רבה איקרי. בהמה סתמא לא איקרי. וטעמא דר' שמעון משום בהמה הוא, והא טעמא דר"ש משום הוא הוא, מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת. (אמרי) מעיקרא אמר להם רבי שמעון מן (בהמה ולא בהמות) [והיה הוא ותמורתו], וכי פרכי אינהו מן (בהמה רבה) [בהמה בבהמה] אמר להו והיה הוא ותמורתו, מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת. אמר ר' שמעון בן לקיש ומודה ר' שמעון שממירין וחורין וממירין מ"ט קדושה ראשונה דהקדש להיכן הלכה. ורבי יוחנן אמר כשם שאין ממירין שנים באחד, כך אין ממירין וחוזרין וממירין וכו'. תניא כוותיה דריש לקיש יכול כשם שאמר רבי שמעון אין ממירין שנים באחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין, תלמוד לומר והיה הוא ותמורתו וגו' אפילו במאה. אין תמורה עושה תמורה מאי טעמא דא"ק ותמורתו ולא תמורת תמורתו. אין הולד עושה תמורה דא"ק הוא ולא ולד. ורבי יהודה אומר ולד עושה תמורה דא"ק יהיה לרבות את הולד. ורבנן יהיה לרבות שוגג כמזיד. אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אין עביד מהני ורבא אמר לא מהני. והרי תמורה דרחמנא אמר לא יחלפנו ולא ימיר אותו ותנן לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים. אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. ולאביי אי לאו דאמר רחמנא והיה הוא ותמורתו הוה אמינא תצא זו ותכנס זו, קמ"ל דתרוייהו קדשי. ר' יוסי בר' יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשים. מאי טעמא דר' יוסי בר' יהודה דכתיב יהיה קודש לרבות שוגג במזיד. היה דמי שוגג כמזיד אמר חזקיה כסבור מותר להמיר. ודכוותה גבי קדשים באומר מותר להקדיש בעלי מומין למזבח, גבי תמורה לקי וגבי מזבח לא לקי. ר"ל ור' יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים דקדיש וכו' דכוותה גבי קדשים לא קדשי, כסבור להקדיש שחור והקדיש אדם [גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי] (ריש לקיש) [ר' יוחנן] אמר כגון תא זו ותכנס זו. דכוותה גבי קדשים באומר קדשים שנולד בהן מום נאכלין בלא פדיון גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי. רב ששת אמר כגון דאמר אכנס לבית זה ואקדיש [ואמור] מדעתי והקדיש והמיר שלא מדעתו גבי תמורה (קדיש) [לקי] גבי קדשים לא (קדיש) [לקי]. והיה הוא ותמורתו מקיש תמורתו לו. מה הוא בעל מום לא קרב, אף תמורתו בעל מום לא קרב. דסד"א הואיל וקדוש כשהיא בעלת מום קרבה, קמ"ל. לא ימיר אותו הקדש עושה תמורה ואין [הולך] (תמורה) עושה תמורה. רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה, טוב ברע או רע בטוב, תממים בבעלי מומין, ובעלי מומין בתמימים. מנין לרע שהוא בעל מום שנאמר לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע. בהמה בבהמה לא בהמה בעופות ולא עופות בבהמה, לא בהמה במנחות ולא מנחות בבהמה, לא עופות ומנחות בבהמה ולא בהמה בהן. בהמה בבהמה ולא בהמה באברם ולא אברים בבהמה ואל בהמה בעוברין ולא עוברין בבהמה לא אברים ועוברין בשלמין ולא שלמין בהם. ר' יוסי אומר (אין) ממירין אברים בשלמין ולא שלמים בהן. אמר ר' יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה, אמר קרא והיה הוא ותמורתו יהיה קודש והיכן קדושה הלה עליו בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים. והרי הבכור עושה תמורה בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים. והרי הבכור עושה תמורה בבית הבעלים ואין עושין תמורה בבית כהן דברי ר' עקיבא. אמר ר' יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור, א"ל ר' עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן, והבכור מתנה לכהן, מה חטאת ואשם אין ממירין בהן, אף הבכור לא ימירו בו. א"ל ר' יוחנן בן נורי מה לי אין ממיר בחטאת ואשם שאין זכין בהן בחייהן, תאמר בבכור שכן זכין בו בחייו. א"ל ר' עקיבא השבת על הדין מה אתה משיב על המקרא שאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קודש היכן קדושה חלה עליו בבית הבעלים, אף תמורה בבית הבעלים. אם (טז) משנתנו לכהן זה וזה אין עושים תמורה, והלא דין הוא ומה אם הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. והלא דין הוא ומה אם הקדש שאין הקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע הרי הוא עושה תמורה, תמורה שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע אינו דין שתהא עושה תמורה, תלמוד לומר והיה הוא הקדש עושה תמורה ואין תמורה עושה תמורה. יהיה קודש מלמד שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, והלא דין הוא ומה אם הקדש שעושה תמורה אין הקדושה חלה עליו בבעל מום קבוע, תמורה שאין עושה תמורה אינו דין שלא תהא קדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע, תלמוד לומר יהיה קודש מלמד שהקדושה חלה בבעלת מום קבוע. ר' יוסי בר' יהודה אומר יהיה קדש לעשות השוגג כמזיד. בעי רמי בר חמא קטן שהגיע לעונת נדרים מהו שיתפיס בתמורה מי אמרינן כיון דאמר מר איש מה תלמוד לומר כי יפליא לרבות מופלא הסמוך לאיש [דקדשי קדוש], מדאקדושי מקדיש אימורי נמי ממיר, או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס. ואם תימצי לומר קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל מלקות. נכרי מהו שיתפיס בתמורה, מי אמרינן כיון דאיתרבי לאקדושי דתניא איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל בתמורה נמי מיתפס. או דילמא כיון דלא אתי לכלל עונשין כי עביד תמורה לא קדשה. אמר רבא ת"ש דתניא קדשי נכרים אין עושין תמורה, דכתיב בריש ענין תמורה דבר אל בני ישראל לאמר ואיתקש תמורת בהמה למעשר בהמה, ומעשר בהמה למעשר דגן, ובמעשר דגן כתיב את מעשר בני ישראל בני ישראל ולא נכרים. ורמי בר חמא מקדיש נכרי להתכפר נכרי לא קא מיבעיא ליה, כי קא מיבעיא ליה בהקדיש נכרי להתכפר ישראל, בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן. הא נמי תפשוט ליה מדר' אבהו אמר ר' יוחנן דמתכפר עושה תמורה. ורמי בר חמא, ה"מ דקאתי מכח ישראל דקרבן דיליה עביר תמורה. אבל נכרי דקרבן דיליה לא עביד תמורה מי בעינן מתחלה ועד סוף ברשות מאן דעביד תמורה, או לא, תיקו. ואם כל בהמה טמאה, אמר ר' יוחנן לרבנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה. וריש לקיש אמר לרבנן קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה, קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה. וזה וזה מודים לר"ש דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה ודברי הכל בעל מום מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה. תניא כוותיה דר' יוחנן ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו מנה לה' בבעלי מומין קבועין שפדו הכתוב מדבר, או אינו אלא בבהמה טמאה ממש. כשהוא אומר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, הרי בהמה טמאה אמורה, הא מה אני מקיים ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה, בבעלי מומין קבועין [שנפדו] הכתוב מדבר. יכול יפדו על מום עובר, תלמוד לומר אשר לא יקריבו ממנה לה', מי שאינה קרבה לה' כל עיקר, יצא מום עובר שאינה קרבה היום אלא למחר. אמר רב גידל אמר רב מ"ט דר' יוחנן כתיב ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו וכתיב בבהמה הטמאה ופדה בערכך בקדשי בדק הבית כתיב ועלייהו כתיב והעמיד והעריך, וריש לקיש מ"ט דכתיב והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע, איזהו דבר שאינו חלוק בין טוב ובין רע, הוי אומר אלו קדשי בדק הבית, וכתיב אותה למעוטי קדשי מזבח. ור' יוחנן סבר אותה למעוטי בעל מום מעיקרו. ולתנא דבי לוי דאמר דאפילו בעל מום מעיקרו היה בכלל העמדה והערכה ואפילו חיה ואפילו בהמה ואפילו בהמה ואפילו עופות [והכתיב] אותה לתנא דבי לוי קשיא. אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דר' שמעון דאמר קדשי מזבח היו [בכלל העמדה והערכה] קדשי בדק הבית לא היו דכתיב והעריך אותה הכהן בין טוב ובין רע, איזהו דבר שחלוק בין טוב לרע, הוי אומר אלו קדשי מזבח, וכתיב אותו למעוטי קדשי בדק הבית. טמאה לרבות את המתה, יכול אפילו אמר הרי זו הקדש ומתה תפדה, תלמוד לומר והעמיד והעריך, את שיש לו העמדה יש לו הערכה, ואת שאין לו העמדה אין לו הערכה. ומה ראית לרבות את המתה ולהוציא את שאמר הרי זו הקדש ומתה, אחר שריבה הכתוב ומיעט הרי אנו למדין אותה מבהמה טמאה, מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, ומוציא אני את שאמר הרי זו הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדשה, או דבר שאתה למדו בדרך אחד אתה למדו לכל הדרכים שיש בו, מה בהמה טמאה מיוחדת שהיא תחלת הקדש ומועלין בה וכולה לשמים, אף איני מרבה אלא כיוצא בה, את מה יש לנו לרבות פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין, מנין לרבות קדשי קדשים וקדשים קלים של יחיד ושל צבור, תלמוד לומר בהמה ואם בהמה ואם כל בהמה. והעמיד את הבהמה לפני הכהן, בהמה נפדית ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדין. והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע אין פודין את הקדש אכסרה. כערכך הכהן כן יהיה, אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים, אחד אומר בעשרים, אחד אומר בשלשים, אחד אומר בארבעים, אחד אומר בחמשים, חזר בו של חמשים ממשכנין מנכסיו עד עשר חזר בו של ארבעים ממשכנין מנכסיו בעשר. חזר בו של שלשים ממשכנין נכסיו בעשר. חזר בו של עשרים ממשכנין נכסיו בעשר. חזר בו של עשר מוכרין אותה בשויה אם פחת נפרעין משל עשר [המותר]:

כל אשר יעבור, נאמר (כז) כאן העברה ונאמר להלן העברה, מה העברה האמור להלן אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו, אף העברה האמור להלן אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו. אי מה להלן זכרים אף כאן זכרים, תלמוד לומר כל אשר יעבור תחת השבט אחד זכרים ואחד נקבות במשמע. מעשר יליף תחת תחת מקדשים להוציא את הכלאים, וגמר העברה העברה מבכור דלא קרב בעל מום. קפץ אחד מן המנוים לתוכן כולן פטורין, עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק. הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום, ואיזהו יתום כל שמתה אמו [או שנשחטה ואחר כך ילדה]. ר' יהושע אומר אפילו נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום. מנה"מ דתנו רבנן ושור או כשב פרט לכלאים וכו'. ר' ישמעאל בנו של ריבבא בתרא [אומר] נאמר כאן תחת ונאמר להלן תחת אמו, מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו, ומה כאן פרט לטרפה אף להלן פרט לטרפה. הכל לאותויי מאי, לאתויי הא דתנו רבנן הרובע ונרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס כולן נכנסין לדיר להתעשר. ר' שמואל בן יהודה אומר משום רבי שמעון טומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר, ותנא דידן אי גמר תחת תחת מקדשים הני נמי לא, ואי לא גמר הנך מנא ליה. לעולם גמיר והני רחמנא רבינהו דכתיב כי משחתם בהם מום בם ותנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה ואלילים, דבר ערוה דכתיב כי השחית כל בשר, אלילים פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל, כל שהמום פוסל בו דבר ערוה וע"א פוסלין בו וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה וע"א פוסלין בו, והאי מעשר הואיל ולא פסיל ביה מומא, דכתיב לא יבקר בין טוב לרע, דבר ערוה וע"א נמי לא פסלי ביה. רובע ונרבע דבר ערוה מוקצה ונעבד ע"א ואתנן דבר ערוה ומחיר איתקש לאתנן, טומטום ואנדרוגינוס קסבר ספיקא הוא. רבי שמעון בן יהודה סבר בריה הוא, ומיעט רחמנא גבי קדשים זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס. מעשר נמי גמר תחת תחת מקדשים, תנו רבנן הכל נכנסים לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים וטרפה דברי רבי אליעזר בן יהודה איש כפר ברתותא שאמר משום ר' יהושע לטעמיה דאמר אפילו שחט את אמו והשלח קיים אין זה יתום. העיד רבי ישמעאל בן כתריאל מערקת לבנה לפני רבי במקומנו מפשיטין את המתה ומלבישין את החיה. אמר ר' נתגלה טעמא של משנתנו. חזירין שבמקומנו יש להן ששים רבוא קלפי עלין. יתוש שבמקומנו יש בו ששים רבוא קלפים בבית המסם שלו. פעם אחת נפל ארז במקומנו ועברו שש עשרה קרונות על דודו אחת. פעם אחת נפלה ביצת בר יכני וטבעה ששים כרכים ושברה שלש מאות ארזים, ומי שדיא ליה, והכתיב ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין, התשיעי נאכל במומו העשירי מעשר ואחד עשר קרב לשלמים ועושה תמורה דברי ר"מ, אמר ר' יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה, אמרו משום ר"מ אלו היה תמורה לא היה קרב, קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשרירי ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר מקודש, קרא לתשיעי תשיעי ולעשירי אחד עשר ולאחד עשר עשירי רבי אומר אינו מקודש, רבי יוסי אומר מקודש. זה הכלל שאמר רבי כל זמן שנעקר שם עשירי הימנו לפניו מקודש ולאחריו אינו מקודש. לא יבקר בין טוב לרע (כתוב לעיל בפסוק לא יחליפנו) לפי שנאמר וכל מבחר נדריכם יכול יהא מוציא את היפה, תלמוד לומר לא יבקר בין טוב לרע. ולא ימירנו הא אם המיר עובר בלא תעשה. ואם המר ימירנו לרבות את האשה. ואם המר ימירנו לרבות את היורש. והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל, אימתי עושה תמורה מחיים ואימתי אינו נגאל מחיים, הא לאחר שחיטה יגאל, ורבנן הוא דגזרו בה אחר שחיטה אטו לפני שחיטה, דבר הנשום מחיים גזור רבנן דבר שאינו יגאל (כתוב בפסוק ומעלה מעל בה' ברמז תע"ט):