ילקוט שמעוני על התורה
אשם מנ"ל דבעי צפון דכתיב במקום אשר ישחטו את העולה וגו'. קבלה מנלן ואת דמו. מקבל עצמו מנלן ואת דמו. אשכחן למצוה לעכב מנלן, דכתיב ושחט את הכבש וגו'. והאי להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו'. אם כן ליכתוב רחמנא האי ולא בעי האיך. הניחא דאי סבירא לן דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש איהו דלא גמר מכלליה אבל כלליה גמר מיניה לצפון שפיר אלא אי סבירא לן דלא הוא גמר מכלליה ולא כלליה גמר מיניה האי לגופיה צריך והאי לגופיה צריך כיון דאהדריה אהדריה. ואימא כי אהדריה למתן דמים ואימורים דבעיא כהונה אבל שחיטה דלא בעיא כהונה לא ליבעי צפון. אם כן ליכתוב כי כחטאת אשם מאי האשם לשאר אשמות. (והא) למה לי לאקושי לחטאת ולמה לי לאקושי לעולה, אמר רבינא צריכה דאי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הוה אמינא חטאת מהיכא למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ולקשי לעולה ולא לקשי לחטאת, אם כן הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. וכי תימא אם כן לקשי לחטאת ניחא ליה דמקשיה לעיקר ולא אקיש ליה לטפל להכי אקשיה לחטאת והדר אקשיה לעולה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש: