Quotation_auto על ויקרא 7:6

זאת התורהלעולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי. מאי האי אלימא מזרק גבי שלמי צבור נמי כתיב וישם באגנות אלא סכין. ועולה גופה מנלן דכתיב וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת והתם עולה הואי דכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו. מנחה מה מנחה אין נאכלת אלא לזכרי כהונה אף כל אין נאכלין אלא לזכרי כהונה, מאי איכא חטאת ואשם בהדיא כתיב בהו אי זבחי שלמי צבור מרישא אתי בקדש הקדשים תאכל נוכל זכר בכהנים יאכל אותו לימד על זבחי לשמי צבור שאינם נאכלים אלא לזכרי כהונה. תנאי היא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא דמייתי לה מהכא, חטאת מה חטאת מקדש בבלוע אף כל מקדש בבלוע. אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו אף כל אין שפיר ושליא קדוש. קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין ודנין אפשר משאי אפשר. מלואים מה מלואים מותיהם בשרפה אף בעלי חיים כמותריהן וכו'. שלמים מה שלמים מפגלין ומתפגין אף כל מפגלין ומתפגלין. במתנותא תנא משמיה דר' עקיבא מה מנחה מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע. ואיצטריך למיכתב במנחה ואיצטריך למיכתב בחטאת. דאי כתב רחמנא במנחה משום דרבוכה בלעה אבל חטאת אימא לא. ואי כתב רחמנא בחטאת משום דבשר אגב דשמן קריר אבל מנחה אימא לא, חטאת מה חטאת אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף וכו'. וחטאת גופה מנלן אמר רב אחא אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו ולא משל צבור ולא משל מעשר. ביום מביום צותו נפקא, כדי נסכה. בידו הימנית מדרבה בר בר חנה נפקא, כדי נסבה. אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל עצמותיו מותרין. זאת התורה הקישן לשלמים מה שלמים בין בשנוי קודש בין בשנוי בעלים בעינן לשמו אף כל בין בשנוי בעלים בין בשנוי קודש בעינן לשמו. אימא היכא דשחיט להו שלא לשמן ליפסלו. אמר קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך, נדבה נדרהוא, אם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה. וצריך למיכתב מוצא שפתיך וציך למיכתב זאת התורה. דאי כתב רחמנא מוצא ה"א לא ידענא במאי כתב זאת, ואי כתב זאת ה"א ליפסלי כתב רחמנא מוצא הילכך מצוה אפילו חטאת משלמים ושחיטה לעכב מושחט אותה. לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת. קבלה מולקח הכהן מצדם החטאת שתהאקבלה לשם חטאת וזריקה מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת. אשכחן חטאת חלב דכתיב בה לחטאת חטאת דעבודה זרה ודשמיעת קול ודבטוי שפתים ודטומאתמקדש וקדשיו דלא כתיב בהן כלל מנלן. חטאת דעבודה זרה אתיא מחטאת הלב שכן כרת כמותה והנך כולהו אתיא במה הצד. פסח ששחטו שלא לשמו פסול מנלן. דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. ותניא ביום צותו זה בכור ומעשר ופסח הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים בעינן למצוה אף כל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן למצוה אף כל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן למצוה. ובשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זביחה לשאר עבודות למצוה אף פסח לא תחלוק בין זביחה לשאר עבודות לעכב. וזביחה גופה ילפינן מדכתיב שמור את חדש האביב ועשית פכח למצוה ושנוי קדש. ואמרתם זבח פסח למצוה בשנוי בעלים. ואמרתם זבח פסח הוא לעכב בין הכא בין הכא: