Quotation_auto על ירמיהו 4:23

רבי ברכיה אמר גם במעלליו יתנכר נער עד דהיא פגה אפקת כובה הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו. והארץ היתה תהו רבי אבהו אומר משל למלך שקנה שני עבדים באוני אחד ובטימי אחת על אחד גזר שיהא אוכל מטמיון ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל וישב לו אותו שגזר עליו שיהא יגע ואוכל תוהה ובוהה אמר שנינו נקנינו בטימי אחת ובאוני אחד זה ניזון מטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל כך ישבה לה הארץ תוהה ובוהה ואמרה העליונים והתחתונים נבראו כאחת העליונים ניזונין מזיו השכינה והתחתונים אם אינם יגעין אינן אוכלין. רבי יהודה בר סימון אומר משל למלך שקנה שתי שפחות באוני אחד ובטימי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין ועל אחת גזר טירודין ישבה לה נטרדת תוהה ובוהה אמרה שנינו באוני ובטימי אחת זו אינה זזה מפלטין ועלי גזר טירודין כך ישבה לה הארץ תוהה ובוהה אמרה העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תהו, אמר רבי תנחומא לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיתה מניקתו תוהה ובוהה שהיתה יודעת שעתידה ליטול את שלה מתוך ידו כך הארץ צפתה ליטול את שלה מתוך ידיו של אדם שנאמר ארורה האדמה בעבורך לפיכך והארץ היתה תהו ובהו, רבי יהודה בר סימון פתר קריא בדורות והארץ היתה תהו זה אדם הראשון שהיה ללמה ולא כלום. ובהו זה קין שבקש להחזיר כל העולם לבהו. וחשך זה דור אנוש שנאמר והיה במחשך מעשיהם. על פני תהום זה דור המבול שנאמר נבקעו כל מעינות תהום. ורוח אלקים מרחפת על פני המים על שם ויעבר אלקים רוח על הארץ אמר הקב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה תבא אורה. ויאמר אלקים יהי אור. זה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח, ויקרא אלקים לאור יום זה יעקב. ולחשך קרא לילה זה עשו. ויהי ערב זה עשו ויהי בקר זה יעקב. יום אחד שנתן לו הקב"ה יום אחד ואי זהו זה יום הכפורים. ריש לקיש פתר קריא במלכיות והארץ היתה תהו זה בבל דכתיב ראיתי את הארץ והנה תהו. ובהו זה המן דכתיב ויבהילו להביא את המן. וחשך זה יון שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזרותיה שהיתה אומרת להן כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. על פני תהום זו מלכות הרשעה שאין לה חקר כתהום הזה שאין לו חקר, ורוח אלקים מרחפת זה רוחו של משיח דכתיב ונחה עליו רוח ה' באיזה זכות ממשמשת ובאה בזכות תשובה שנמשלה למים שנאמר שפכי כמים לבך.

דבר אחר ורוח אלקים זה רוחו של אדם הראשון דכתיב אחור וקדם צרתני אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה יום א'. ר' חגי בשם רבי פדת אומר ורוח אלקים מרחפת ברית כרותה למים אפילו בשעת שרב רוחא שייפא. וכבר היה רבי שמעון בן זומא עומד ותוהא עבר רבי יהושע ושאל בשלומו פעם ושתים ולא השיבו שלישית השיבו בבהילות אמר ליה מה זו בן זומא מאין הרגלים אמר ליה מעיין הייתי א"ל מעיד אני עלי שמים וארץ שאיני זז מכאן עד שתודיעני מאין הרגלים. אמר ליה מסתכל הייתי במעשה בראשית ולא היה בין מים העליונים למים התחתונים אלא שלש אצבעות בלבד שנאמר ורוח אלקים מרחפת מנשבת אין כתיב כאן אלא מרחפת כעוף זה שהוא מרפרף בכנפיו ונוגעות ואינן נוגעות כדכתיב על גוזליו ירחף, נהפך רבי יהושע ואמר לתלמידיו הלך לו בן זומא. ולא היו ימים מועטים ובן זומא בעולם. מכדי ורוח אלקים מרחפת אימת כתיב ביום ראשון והבדלה ביום שני הוא דהוה דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים. ר' אבהו אמר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה מעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. והארץ היתה תהו זה מעשיהן של רשעים ויאמר אלקים יהי אור זה מעשיהם של צדיקים, אבל איני יודע באי זה מהן חפץ ממה דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים, רבי חייא רבה אומר מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי בראשית ברא אלקים וגו' הרי בנוי כמה דאת אמר לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היה תהו הרי חרב כמה דאת אמר ראיתי את הארץ והנה תהו, ויאמר אלקים יהי אור בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא כמה דאת אמר קומי אורי כי בא אורך וגו':

דבר אחר שבהן העיד [הקב"ה על] ישראל שנאמר העדותי בכם היום את השמים וגו', ובהן חטאו דכתיב לעשות כונים למלכת השמים, וכתיב גם מזבחותם כגלים, ובהן לקו שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם, ובהן מתנחמים שנאמר כי כאשר השמים החדשים וגו':