Quotation_auto על משלי 14:30

ששה דברים סימן יפה לחולה עיטוש דכתיב עטישותיו תהל אור. זיעה דכתיב בזעת אפיך תאכל לחם. שלשול דכתיב מהר צועה להפתח וגו'. קרי דכתיב יראה זרע יאריך ימים. שינה דכתיב ישנתי אז ינוח לי. חלום דכתיב ותחלימני והחייני. עד שובך אל האדמה א"ל קומץ עפר שנבראת ממנו לא גזולה היא בידך. כי עפר אתה ואל עפר תשוב מכאן רמז לתחית המתים מן התורה כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר אלא תשוב. הנהו קפולאי דהוו מקפלי בארעא דרב נחמן בר יצחק נחר בהו רב אחאי בר יאשיה אמרו ליה לרב נחמן נחר בן גברא אתא א"ל מנו מר א"ל אנא אחאי בר יאשיה א"ל ולא אמר רב מרי עתידין צדיקי דהוו עפרא א"ל ומנו מרי דלא ידענא ליה הכתיב וישוב העפר על הארץ א"ל דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי דכתיב ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין ושאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבין. אחזייה דאית ביה מששא א"ל ליקום מר לגו ביתא א"ל גלית אדעתיך דאפילו נביאי לא אקרו לך דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם א"ל והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב ההוא שעה אחת קודם תחית המתים:

ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה כתיב חיי בשרים לב מרפא שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה בת זוגו שנאמר ובתואל ילד את רבקה.