תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Quotation_auto על משלי 21:30

ילקוט שמעוני על התורה

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך. גדול כבור הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה [ואמאי לימא אין אין תבונה ואין עצה לנגד ה'], תרגמה רב (אשי) [בר שבא] בלאו דלא תסור, כל מילי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכינהו ומשום כבודו שרו ליה רבנן, אבל לעבור על דברי תורה אמר רב המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק שנאמר אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. ת"ש והתעלמת פעמים שאתה מתעלם, כיצד אם היה כהן והוא בבית הקברות וכו' אמאי לימא אין עצה, שאני התם דכתיב והתעלמת. ונגמר מיניה, איסורא מממונא לא גמרינן. ת"ש ולאחותו מה תלמוד לומר, הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו שומע שמת לו מת יכול יחזור ויטמא, תלמוד לומר לאביו ולאמו לא יטמא, יכול כשם שאין מיטמא להם כך אינו מיטמא למת מצוה, תלמוד לומר ולאחותו [לאחותו] הוא דאינו מיטמא הא למת מצוה מיטמא, אמאי לימא אין חכמה וגו', אני (הכא [התם] דכתיב ולאחותו, וליגמר מיניה, שב ואל תעשה שאני רבינא הוה קאזיל אבתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא איפסיק קרנא דחוטיה ולא אמר ליה ולא מידי, כי מטא לביתיה, אמר ליה מהתם איפסיק, אמר ליה אי אמרת לי [מהתם] שדיתיה, והאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, תרגמה רב (אשי) [בר שבא] קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור, ואית דאמרי מהתם אמר ליה [וא"ל] מה דעתיך למישדייה [והאמר מר] גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, והא תרגמה רב בר (רב אשי) [שבא] וכו', ה"נ (במילי) [כרמלית] דרבנן הואי. בעא מיניה רבא בר שילא מרב חסדא מהו להעלות אבנים המקורזלות אחריו לגג, א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות, החזירוהו כאלו לא יצא. בעו מיניה הוצרך לנקביו מהו, א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, ואי פקח הוא עייל לתחומא וכיון דעל על:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

ילקוט שמעוני על התורה

אמר רב אחא ב"י משמיה דמר זוטרא האי מאן (דאבד ליה) [דרמי] חוטא דכיתנא בגלימא דעמרא ונתקיה ולא ידיע אי אינתיק אי לא שפיר דמי, מאי טעמא מדאורייתא שעטנז אמר רחמנא עד שיהא שוע טווי ונוז ורבנן הוא דגזרו בה והאי כיון דנתקיה נתקיה, מתקיף לה רב אשי אימא או שוע או טווי או נוז, והילכתא כמר זוטרא מדאפקינהו רחמנא בחד לישנא לא תלבש שעטנז. היה לבוש כלאים כל היום אינו חייב אלא אחת, א"ל אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת, אמר רב ביבי אמר רב אסי לא פושט ולובש ממש אלא כל שאילו מכניס ומוציא בית יד באונקלי שלו, מחוי רב אחא בריה דרב איקא עיולי ואפוקי, רב אשי אמר אפילו לא שהה אלא כדי לפשוט וללבוש חייב. המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק, שנאמר אין חכמה ואין תבונה וגו' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב. אמר רב (חסדא) [אחא בר יעקב] הכל מודים דאין לוקין על צמרו משום כלאים שנאמר לא תלבש שעטנז וגו' מה פשתןן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. צמר ופשתים (כתוב בפרשת ציצית). אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג שנאמר לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז. ר"ש בן אלעזר אומר נלוז ומליז הוא את אביו שבשמים עליו. הלבדין אסורין מפני שהן שועין. אינו אסור משם כלאים אלא צמר ופשתים, ואינו מיטמא בנגעים אלא צמר ופשתים, ואין הכהנים לובשים לשמש במקדש אלא צמר ופשתים. מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ולא בגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין במקל. וכן תופרי כסות תופרין כדרכן וכו', והצנועין תופרין בארץ. התוכף תכיפה אחת אינו חבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור. ניתני שוע ולא ניתני (נוז) [טווי], אלו כן הוינן אמרינן טווי מותר, מתניתא לא אמרה כן, אלא אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג, ניתני שוע ולא ניתני נוז אילו כן אמרין גוז מותר מתניתא לא אמרה כן, אלא (אפילו) [פיף] של צמר ושל פשתן אסור מפני שחוזרין לאריג, ניתני טוי ולא ניתני שוע אילו כן הוינן אמרין שוע מותר מתניתא לא אמרה כן, אלא הלבדין אסורין מפני שהן שועין:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא