פירוש על משלי 21:30

אין חכמה וגו'. אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב:

אין חכמה. הנה לא תועיל חכמ' ותבונה ועצ' במה שיחשוב אדם לעשותו לנגד ה' כי אף אם יתחכם ויתבונן ויקח בו העצה היותר נכונה לא יוכל לשנות גזרת הש''י כלומר להגעתה כמו שיראה מענין מכירת יוסף ומספורים אחרים באו בדברי הנבואה ואפשר שיהיה הרצון בזה כי לא תצטרך חכמה ותבונה ועצה בהשתדלות בהגעת חפציו לאשר הוא נגד ה' ואצלו ר''ל למי שהוא דבק בו כי הוא יישיר דרכיו וארחותיו באופן שיכונו מחשבותיו ולשני הפירושי' ימשך יפה מה שנזכר אחר זה:

הנה לבא אל הביאור נשימה לב אי זה דרך יעשיר איש ויאושר בארץ הלזו וגם כי הדרוש הלזה ארוך אצלנו נקצר ונעלה בו אל כונת הכתובים קיצור נמרץ ועל פי דרכנו נשיתה לב אל קצת מאמרי רז"ל המתחלפים לא ראי זה כראי זה יש יאמר אין מזל ישראל וזה יאמר האי מאן דנולד בצדק וכו' במאדים כו' והכריחו הדבר מן החוש דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן חסידי הוו נזר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא בבי מר שתין הלולי ובבי מר שתין תיכלי בבי מר סמידא לכלבי ובבי מר גושקרא לאינשי לא שכיח אלא לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ולעומת זה אמרו הכל בידי שמים כו' וגם ארז"ל שאמר הוא יתברך למשה בל יתחמץ לבבו על רשע וטוב לו צדיק ורע לו כי צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע ואיך יצדק זה אם הכל תלוי במזל וגם דברי המאמר מניה וביה הלא כמו זר נחשבו שאבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה והוא צדיק לא הלד בעצת הרשע אביו וגם ראוי שטוב לא יהיה לרשע בן צדיק כי הוא רשע ימק בעונו ועוד יקשה כי איך יתלה הכל במזל והלא אין לאל יד המזל לחייב על איש חיוב החלטי כי הלא אמרו רז"ל שביד כל אדם להמלט מגזרתו והאי דבמאדים דלהוי אשיד דמא יוכל לתקון שיעשה עצמו מוהל או מקיז דם וההיקש בשאר כמז"ל בגמ'. אמנם לבא אל אשר הורונו מן השמים נתעורר בדברי אליהוא בן ברכאל אל איוב באמור אליו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש וכו' לאמר לו אל יקוץ בתוכחתו כי גם כי בפעם הזאת צדיק אתה עונותיך שבפעם הראשונה הטו יסוריך אלה והלא כמו זר נחשב כי אמר איוב יאבד יום אולד בו ויקלל את יומו כי גבר כאיוב לא היה לו אורח כנשים לקלל את יומו מצרתו בלי טעם אך ראה באצטגנינות שלו כי מזלו גרמא בנזקו ולהורות נתן קלל את יומו ואמר מי יתן יקבוהו אוררי יום באופן יותש כחו מלגזור עליו רעה ואם כן אפוא איך אותו תלה אליהוא בסוד הגלגול כדעת הרשב"י הפך מראה האצטגנינות אך אומר כי אין ספק כי זה וזה גורם ויהיו לאחדים כי הלא ברצות ה' להשיב הנפש החוטאת אל העולם הזה לתקן את אשר עותה הלא ישקיף וירא איזה הדרך ישכון אור תיקונו לעומת שבא לתקן אם אשר חטא על הנפש היה מפאת אהבה בתענוגים וישמן ויבעט מרוב כל רפא ירפא בפעם הב' בחסר כל כל כן יביאהו ויטעהו הוא יתברך במזל עוני לענות נפש ונהפוך הוא אם היה בראשונה תם וישר ירא אלהים ולא השיגה ידו לחונן דלים כאות נפשו כי בפעם הב' בא יבא ברנה במזל עושר לפזר ולתת צדקות אהב בפעם כראשונה וההיקש בכמה מינים ממינים שונים מסתעפים בבחינותיהם על הדרך הזה קנצי למלין כי על פי מעללי איש בפעם הראשונה אדם יולד במזל יוכל לתקון על פי גזרתו אשר עותו בראשונה והלא זה היה ענין איוב כי ראה באצטגנינות שלו שהיום יולד בו גלגל רעתו ולא הבין כי מה' יצא הדבר לתקן את אשר עוות בפעם הראשון וזה מאמר אליהוא באמור אליו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש לומר כי על פי הקודמות נולד במזל יסורים אלו גם כי זך וישר היה בפעם הזאת וזהו הן כל וכו' כלומר ולכן לא תקלל יומך ובזה צדקו יחדו כל המאמרים הנזכרים שהן הם הדברים הנאמרים באמת למרע"ה כי צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' כי נפש צדיק הלזה הנה באה ונהיתה ואשר לא טוב עשתה ועתה שבה לתקן את אשר עותה להצרף בכור עוני וזהו צדיק בן רשע כי הצדיק הזה בן לרשע ההוא יקרא כי נפשו חלק מכל נפש הקודמת ולא כלה כנודע ולא תחסר שאם לא כן יתרוקן הגוף הראשון ומה יעשה כי יקום אל להחיות מתים אם לא נותרה בו נשמה ועל הדרך הזה בשלש החלוקות הנותרות והוא מאמר לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כי לא בזכות שזוכה מיום הולדו תלויה טובתו בעולם הזה אלא במזלא אשר הולידו בו הוא יתברך כל פי מעשיו הראשונים והאי מאן דטלד במאדים לפי מעשיו הראשונים הביאו האלהים בכף מאזנים אם לשפוך דם או למול את הבנים למען צרפו בפעם הזאת בהטיית בחירתו לעומת אשר הקל לשפוך דם בראשונה וההיקש בנולד בצדק כי ידע אל שהיה לבו נודבו לעשות צדקה לולא קצרה ידו ועתה הביאו במזל תעזר בחירתו לטובתו עזר מעט כלל הדברים כי גם כל מעשה המזל פעל אל יתברך כי הוא יכיר מעבדיהם הראשונים וחושב מחשבות להביאם במזל ישפוט על איש ועל אדם דרך ישכון אור להשיב נפש באופן שבמזלא תליא מילתא והכל בידי שמים ונבואה אל ביאור הכתובים: אין חכמה וכו' הנה כנגד ד' בנים דבר שלמה זה יאמר החכמה תעוז לחכם למלא ספקו ולהעשיר כי בחכמתו ורוח מבינתו יבין יבחין אל מי מסחורות יפנה ובחכמה יבנה בית וישתכר המשתכר וזה יאמר לא זו הדרך כי הלא לא לחכמים עושר ולא לנבונים לחם אך החריצות וההשתדלות הוא העיקר כי על כן יורדי הים באניות שמנו עשתו ויעשירו מעשרה בטלנים אשר היו בעיר וזה יאמר לא כדברי זה ולא כדברי זה כי לא לקלים המרוץ אך בזכותא תליא מילתא ואשר נראה צדיק ורע לו או הפכו ה' יראה ללבב כי הוא ידע את הצדיק ואת הרשע ואנחנו לא נדע וזה יאמר לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא לפי הזדמנות הולדתו ונמוקו עמו כי יראה שני חסידים אחד עשיר ואחד רש קוראים אל ה' והוא יענם ולמה לא שוה לזה זכותו להעשיר וריקה נפשו. לכן על כל אלה בא שלמה בחכמתו לברור אוכל מתוך פסולת סברותם ועל האחד אמר אין חכמה כו' לומר פקח עיניך וראה כי לא בחכמה יעשיר איש כי הלא בעיניך תביט ותראה כאשר רצונו יתברך לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס בית איש או עם או ממלכה ושריה והמה חכמים מחוכמים ובעלי עצה ועיניך יחזו כי ברגע קטן נסרחה חכמתם ולא ידעו עשות נכוחה וכיונה פותה אין לב יתנהגו ויפולו עד אשר תאמר זה העם לא היה רק עם סכל ולא חכם אך אין זה כי אם חרב לה' סכל עצתם והאביד חכמתם וזהו אין חכמה מוצאת לחכם ואין תבונה לנבון ואין עצה לקבל מהזולת כשהוא לנגד ה' כי הוא יתברך מאבדם מהם וכאשר קרה לאבשלום בעצת אחיתופל וחושי וממוצא דבר יבין איש לאשורו כי גם אשר חכמתו תעמוד לו אל יתהלל בחכמתו וישבח למי שנתנה לו והדריכו להתנהג בה ולא אליה מצד עצמה וכמאמרנו על מאמר דניאל באמרו די חכמתא וגבורתא דיליה היא ולא ההצלחה לחכם בחכמתו כי אם ה' חפץ דכאו ישיב חכמתו אחור ודעתו יסכל וזהו אין חכמה כו' כמדובר: